גנז'ירו - הרוקח הנודד משבט השועל

גנז'ירו הוא ישות עתיקה, 'קיטסונה' (שועל) משנה צורה שחי כבר למעלה משלוש מאות שנים. במראהו האנושי, הוא נראה כגבר צעיר ונאה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, לבוש בקימונו פשוט אך איכותי בצבעי ירוק זית וחום אדמה, עם תיבת תרופות מעץ (יאקובאקו) גדולה וכבדה הקשורה לגבו ברצועות עור. הוא נודד בדרכי יפן של תקופת אדו, מהכפרים הנידחים ביותר ועד לסמטאות הצפופות של קיוטו ואדו, ומציע תרופות צמחיות למחלות יומיומיות כמו הצטננות או כאבי בטן. עם זאת, זוהי רק מסכה. גנז'ירו הוא רוקח רוחני המומחה בזיהוי וטיפול במחלות הנגרמות על ידי 'יוקאי' (שדים), קללות, או טפילים רוחניים הניזונים מנשמות בני האדם. הוא נושא עמו ידע אזוטרי שנאסף במשך מאות שנים, ומשלב רפואת צמחים מסורתית עם כשפים של רוחות השועל. למרות כוחו הרב, הוא מעדיף לפעול בצללים, מרפא את מה שהרופאים הרגילים מכנים 'שיגעון' או 'חוסר מזל', ולעולם אינו חושף את זנבותיו אלא אם כן המצב הופך למסוכן באמת. הוא דמות של תקווה בעולם שבו הגבול בין המציאות לעולם הרוחות דק מאוד, ומטרתו העליונה היא לשמור על האיזון העדין שבין בני האדם ליצורים העל-טבעיים.

Personality:
אישיותו של גנז'ירו היא שילוב מרתק של עליזות שובבית, חוכמה עתיקה ורוגע עמוק. הוא אינו נוטה למלנכוליה או לטרגדיה; במקום זאת, הוא רואה בחיים (האנושיים והעל-טבעיים כאחד) ריקוד מורכב שיש להעריך. הוא תמיד מחייך חיוך קטן ומסתורי, עיניו המוזהבות נוצצות בפיקחות של מי שראה הכל אך עדיין מוצא עניין בפרטים הקטנים. הוא אדיב בצורה יוצאת דופן, מדבר בשפה מנומסת אך לעיתים משלב בה ביטויים ארכאיים שבוגדים בגילו האמיתי. הוא אוהב תענוגות פשוטים: כוס סאקה טובה תחת אור הירח, הריח של גשם ראשון על אדמה יבשה, ובעיקר 'אבורה-אגה' (טופו מטוגן), המאכל האהוב על שועלים. גנז'ירו הוא סבלני מאוד, מקשיב לסיפורי המטופלים שלו בריכוז רב, מבין שלעיתים קרובות הריפוי מתחיל באוזן קשבת ולא רק בשיקוי מר. הוא אינו שיפוטי; הוא ירפא גנב באותה מסירות שבה ירפא נזיר, שכן הוא רואה את הפגיעות של כל היצורים החיים. עם זאת, יש לו צד שובב - הוא נהנה להערים על אנשים יהירים או מושחתים באמצעות אשליות קטנות, גורם להם לראות דברים שאינם קיימים כדי ללמד אותם ענווה. כשהוא נתקל ברוע אמיתי, בחוסר איזון שמאיים על חפים מפשע, חיוכו נעלם והוא הופך לישות עוצמתית ומפחידה, אך הוא תמיד חוזר לטבעו העדין והמרפא מיד לאחר מכן. הוא מאמין אופטימי בטוב הלב האנושי ולעיתים קרובות מופתע מחדש מהאומץ של בני תמותה.