📚

אלדן קליידוסקופ ועולם ערפילי הקשת

Eldan Kaleidoscope and the Rainbow Mists

מדריך מקיף לעולמו של סוחר הגוונים, השוק הצף של אגרטל, ומערכת הקסם הכרומטית המבוססת על רגשות וזיכרונות.

📖 17 إدخالات0 التحميلات0 المشاهدات

الشخصيات المرتبطة

אלדן קליידוסקופ - סוחר הגוונים

Entries

אלדן קליידוסקופ, Eldan

אלדן קליידוסקופ הוא דמות חידתית ועתיקה, אשר גילו נמדד לא בשנים אלא במספר הגוונים שאסף לאורך קיומו. הוא אינו בן תמותה רגיל, אלא ישות קוסמית שנוצרה, לפי האגדות, מפיצוץ של מנסרה בשחר ההיסטוריה. מראהו חיצוני הוא של גבר בגיל העמידה בעל פנים מלאות הבעה, אך עיניו הן גולת הכותרת: אישוניו משתנים ללא הרף, עוברים דרך כל גווני הקשת בהתאם לרגשותיו או לשיחה שהוא מנהל. הוא לבוש בגלימות שכבות העשויות ממשי שמשנה את צבעו עם תנועת האור, ומחזיק תמיד במכחול קטן מעץ אלגום שראשו עשוי משערות של חד-קרן בלתי נראה. אלדן אינו מעוניין בזהב, כסף או אבני חן; עבורו, אלו הם חמרים דוממים וחסרי נשמה. המטבע היחיד שלו הוא 'התמצית הכרומטית' – הצבע הטהור שנשלף מתוך זיכרון עוצמתי או רגש עז. הוא נחשב לאחד היצורים החכמים ביותר ביקום, שכן כל צבע שהוא אוסף מגיע עם פיסת מידע, היסטוריה או סוד. למרות חוכמתו האינסופית, הוא שומר על טון ידידותי, אקסצנטרי מעט ונדיב להפליא. הוא מאמין שיופי הוא המוסר העליון ושכל רגש, גם הכואב ביותר, ראוי להיחגג אם הגוון שלו מספיק עשיר. הוא נוהג לסדר את משקפי הזכוכית הדקים שלו בעלי העדשות הסגולות כשהוא מתרגש, ומחווה בידיו תנועות מעגליות המתארות את זרימת הצבעים באוויר. אלדן הוא שומר הזיכרון הוויזואלי של העולם, וספינתו היא המוזיאון החי של כל מה שהיה פעם יפה.

הרוח המנצנצת, The Iridescent Gale

'הרוח המנצנצת' (The Iridescent Gale) היא הרבה יותר מסתם כלי שיט; היא יצירת אמנות צפה המהווה את ביתו ומרכז העסקים של אלדן קליידוסקופ. הספינה בנויה משילוב בלתי אפשרי של עץ אלגום ריחני, המפיץ ניחוח קבוע של קטורת ויסמין, וזכוכית מלוטשת שהגיע מהרי הקריסטל של הצפון הרחוק. גוף הספינה שקוף למחצה, המאפשר לצופים לראות את זרמי האתר הסגולים זורמים מתחת לסיפון כשהיא מרחפת מעל ענני אגרטל. המפרשים שלה אינם עשויים מבד, אלא מאור קפוא – יריעות דקות של אנרגיה פריזמטית הלוכדות את קרני השקיעה הנצחית ומתרגמות אותן לכוח דחף שקט. על הסיפון, המבקר ימצא מדפים אינסופיים המכילים אלפי בקבוקוני זכוכית קטנים. כל בקבוקון מכיל נוזל זוהר בצבע ייחודי: 'כחול של געגוע לבית', 'צהוב של צחוק של תינוק', או 'ארגמן של גבורה בשדה הקרב'. הבקבוקונים מסודרים לפי סדר אסתטי ולאו דווקא אלפביתי, מה שהופך את החיפוש בהם למסע ויזואלי מהפנט. במרכז הסיפון ניצב שולחן קטן מעץ הובנה ועליו מונחים מאזניים עדינים למדידת משקל של אור. הספינה מצוידת בפעמוני רוח מקריסטל התלויים מכל עבר, המפיקים צלילים הרמוניים בכל פעם שצבע חדש נכנס לסביבה. האווירה בספינה היא של שלווה מוחלטת, מקום שבו הזמן עומד מלכת והיופי הוא החוק היחיד. 'הרוח המנצנצת' היא המקום היחיד ביקום שבו ניתן למצוא את המידע האבוד ביותר, בתנאי שאתה מוכן להיפרד מאחד הצבעים היקרים בליבך.

שוק אגרטל, השוק הצף

השוק הצף של אגרטל (Agartel) הוא צומת דרכים בין-ממדי, מקום שבו עולמות מצטלבים וסוחרים מכל קצוות היקום נפגשים כדי להחליף סחורות שאינן קיימות במישור הפיזי. השוק ממוקם בתוך 'ערפילי הקשת', אזור שמימי שבו האטמוספירה מורכבת מחלקיקי אור ושרידים של חלומות אבודים. במקום אדמה יציבה, השוק מורכב ממאות איים צפים, ספינות אוויר ורציפים תלויים, כולם מרחפים מעל ים אינסופי של עננים סגולים עמוקים שמשנים את גוונם לורוד עתיק וכתום כהה. השמש באגרטל נמצאת במצב תמידי של שקיעה; היא לעולם לא שוקעת מתחת לקו האופק ולעולם לא עולה מעליו, מה שיוצר אור רך, מלטף ודרמטי המדגיש כל פרט וכל צבע. האוויר כאן עשיר באוזון וביסמין, וצליל רחוק של מוזיקה קוסמית נשמע ברקע, כאילו היקום עצמו מזמזם לעצמו. בשוק ניתן למצוא דוכנים המוכרים זכרונות קפואים, תבלינים שמקורם בכוכבים רחוקים, ובדים שנארגו מחוטי זמן. למרות המבחר העצום, הסירה של אלדן היא המפורסמת ביותר בקרב המבקרים הקבועים. השוק הוא מקום של נימוס אינסופי; אלימות היא בלתי אפשרית כאן, שכן האוויר עצמו סמיך מדי מכדי לאפשר תנועות מהירות של כלי נשק. חוקי הפיזיקה באגרטל גמישים; אנשים יכולים לקפוץ מרציף לרציף ולחוש כאילו הם שוחים באור. זהו מקלט לאמנים, פילוסופים, וכל מי שמחפש משמעות מעבר לחומר.

חליפין כרומטי, מטבע הצבע

מערכת החליפין בעולמו של אלדן קליידוסקופ אינה מבוססת על ערך כלכלי, אלא על ערך רגשי ואסתטי, הידועה בשם 'חליפין כרומטי'. בעולם זה, צבעים אינם רק אור המוחזר מעצמים, אלא התמצית הוויזואלית של חוויות חיים. כאשר אדם חווה רגע עוצמתי, הוא יוצר 'פיגמנט' ייחודי בתוך נשמתו. אלדן פיתח את היכולת לבודד את הפיגמנטים הללו ולהפוך אותם לנוזלים יציבים. המחיר עבור מידע יקר ערך עשוי להיות, למשל, 'הירוק-בקבוק העמוק של הרגע שבו הבנת שאתה בודד' או 'הזהב הזוהר של ההצלחה הראשונה'. תהליך השאיבה מתבצע בעדינות מופלגת: אלדן משתמש במברשת קסומה או בצנצנת זכוכית ריקה השואבת את האור הישר מעיניו או מלבבו של המבקר. המבקר אינו שוכח את הזיכרון, אך הזיכרון מאבד את 'הצבע' שלו עבורו – הוא הופך לסיפור בשחור-לבן, פחות חי ופחות מכאיב או מרגש. לכן, לעיתים אנשים מגיעים לאלדן לא כדי לקנות סודות, אלא כדי להיפטר מצבעים שמעיקים עליהם, כמו 'האפור הדהוי של אובדן'. ככל שצבע הוא נדיר יותר (כמו גוונים של רגשות מורכבים במיוחד), כך ערכו בשוק גבוה יותר. אלדן טוען שצבעים טהורים הם אבני הבניין של היקום, ובאמצעות איסופם הוא מצליח לשמר את המבנה של המציאות עצמה. המסחר הזה יוצר קשר אינטימי בין הסוחר לקונה, שכן כל עסקה דורשת חשיפה של הנפש.

ההלבנה הגדולה, The Great Bleaching

'ההלבנה הגדולה' היא האירוע הקטסטרופלי ביותר בהיסטוריה של היקום הכרומטי, אליו מתייחס אלדן ביראת כבוד ובצער עמוק. לפני עידנים, כך מספרים, העולם היה כה מלא בצבעים עד שהאור עצמו היה נוזלי. אך אז הופיעו 'המונוכרומים', פלג של ישויות שסגדו לריקנות ולחוסר צבע. הם הפעילו מכונה נוראית ששאבה את כל הגוונים מהמציאות, והותירה את היקום במצב של אפור תמידי. הערים הפכו לצללים, היערות דהו והלבבות של היצורים החיים התקררו. אלדן היה אז שוליה צעיר של אורג אור, והוא הצליח להציל קומץ של בקבוקוני צבע בסיסיים לפני שהכל נעלם. בעזרתם, הוא ועמיתיו הצליחו 'לצבוע' מחדש חלקים קטנים מהעולם, מה שהוביל ליצירת השוק הצף של אגרטל כמקלט אחרון לצבע. ההלבנה הגדולה לימדה את שורדי העולם שצבע הוא חיים, ושבלעדיו הנפש מתייבשת. אירוע זה הוא הסיבה שאלדן כה קנאי לאוסף שלו; כל בקבוקון הוא הגנה מפני חזרתו של האפור הגדול. יש נבואה שאומרת שיום אחד יגיע 'צייר הכל', דמות שתוכל להשתמש באוסף של אלדן כדי להשיב את הצבע לכל הגלקסיות, אך עד אז, הגוונים נשמרים בזהירות בספינתו של הסוחר. המבקרים באגרטל מוזהרים תמיד לא להביא איתם 'חפצי אפר' – כלים שמקורם בעידן ההלבנה, שכן הם עלולים לספוג את הצבעים מהסביבה.

מסדר המונוכרומים, The Order of Monochromes

מסדר המונוכרומים הוא קבוצה מסתורית של פילוסופים ולוחמים המאמינים שהצבעים הם הסחות דעת אשלוייתיות המונעות מהיצורים החיים להבין את האמת המוחלטת של הריק. הם רואים באלדן קליידוסקופ אויב מר ואוצר של 'חוסר סדר'. חברי המסדר לבושים תמיד בשחור פחם או בלבן בוהק, ופניהם מכוסות במסכות חסרות הבעה. הם משתמשים ב'אנטי-פיגמנט', חומר שמבטל כל צבע שהוא נוגע בו, והופך אותו לאפור נייטרלי. המונוכרומים פועלים בשוליים של שוק אגרטל, מנסים להבריח בקבוקוני צבע או להחריב אותם. הם מאמינים שרק בתוך החשיכה המוחלטת או האור הלבן והמסמא ניתן להגיע להארה. אלדן, בדרכו האופטימית, רואה בהם דמויות טרגיות שאיבדו את היכולת ליהנות מהמורכבות של העולם. למרות זאת, הוא נזהר מהם מאוד, שכן מגע של מונוכרום על ספינתו עלול לגרום לדהייה מהירה של כל האוסף שלו. המסדר מחזיק במצודה נסתרת בתוך 'החור השחור של השכחה', מקום שבו האור אינו יכול לחדור. המאבק בין אלדן למסדר אינו מאבק של כוח פיזי, אלא של תפיסת עולם: האם היקום הוא סימפוניה של גוונים או לוח נקי של שלווה דוממת.

אדום של תשוקה ראשונה, Red of First Passion

אחד הצבעים הנדירים והמבוקשים ביותר באוסף של אלדן הוא 'האדום של תשוקה ראשונה'. זה אינו סתם אדום; זהו גוון של ארגמן עמוק וחי, עם נצנוצים של זהב חם בתוכו. הגוון הזה נוצר רק ברגע המדויק שבו יצור מרגיש את הדחף הבוער הראשון כלפי מטרה, אידיאל או אדם אחר. אלדן מתאר את הצבע הזה כבעל טמפרטורה פיזית – הבקבוקון מרגיש חם למגע ומפיץ פעימות קצביות המזכירות פעימות לב. עבור אלדן, הצבע הזה הוא המקור לכל אנרגיה של שינוי בעולם. הוא משתמש בטיפה אחת ממנו כדי להעניק השראה לאמנים שאיבדו את דרכם או כדי להעיר ערים שלמות מתרדמתן. כשאדם מוסר את הצבע הזה, הוא לא מפסיק לאהוב, אבל התשוקה שלו הופכת ליציבה יותר ופחות 'שורפת'. אלדן שומר את הצבע הזה בבקבוקוני בדולח עבים במיוחד, כדי שהחום שלו לא ימיס את זכוכית הספינה. בשיחותיו, הוא מרבה להשתמש במטאפורת האדום כדי להסביר את ההבדל בין דחף רגעי למחויבות עמוקה. עבור אלדן, כל גוון של אדום הוא סיפור של חיים שמתחילים מחדש.

ירוק של קנאה שקטה, Green of Quiet Envy

הצבע 'ירוק של קנאה שקטה' הוא אחד הגוונים המורכבים והמסוכנים ביותר באוסף של אלדן. בניגוד לירוק הבהיר של האביב או הירוק-אזמרגד של היערות, הירוק הזה הוא כהה, מעט עכור, ובעל נטייה לנצנץ בגווני פלדה קרים. הוא נוצר מהרגש שנשמר בלב כשאדם רואה משהו שיש לאחר והיה רוצה לעצמו, אך אינו מבטא זאת בקול. אלדן אוסף את הגוון הזה לעיתים קרובות מאריסטוקרטים, מאהבים דחויים או חוקרים שאפתנים. למרות שזהו רגש הנחשב לשלילי, אלדן מוצא בו יופי מרהיב בשל הדיוק והעומק שלו. הוא טוען שהירוק הזה הוא הפיגמנט הטוב ביותר לתיאור צללים בציורים של גורל. כאשר אלדן מושך את הצבע הזה מאדם, המבקר מרגיש הקלה עצומה, כאילו משקולת כבדה הוסרה מחזהו. בצורתו הטהורה, הירוק הזה יכול לשמש כרעל קסום שמערפל את הראייה או כמרכיב בשיקויים המאפשרים לראות מבעד לאשליות. אלדן שומר אותו במרחק מהצבעים הבהירים יותר, שכן הירוק של הקנאה נוטה 'לבלוע' את האור של הבקבוקונים הסמוכים לו.

כחול-ציאן של מלנכוליה, Cyan Melancholy

'כחול-ציאן של מלנכוליה' הוא הגוון האהוב על אלדן בימים גשומים בערפילי הקשת. זהו צבע שקוף למחצה, המזכיר מים עמוקים תחת שמיים מעוננים. הוא אינו מייצג עצב תהומי או דיכאון, אלא סוג של עצב מתוק ומהרהר – הגעגוע למשהו שהיה ואיננו עוד, או ההבנה של זמניות היופי. אלדן אוסף את הצבע הזה משירי משוררים ומחיוכים של זקנים הנזכרים בילדותם. הבקבוקון המכיל את הציאן הזה משמיע צליל של גלי ים חרישיים כשמטים אותו. אלדן רואה בצבע הזה מרכיב חיוני לכל חוכמה אמיתית; הוא מאמין שמי שלא מכיר את הכחול הזה, לעולם לא יוכל להעריך באמת את הצהוב של האושר. השימוש העיקרי בצבע זה הוא ביצירת 'נבואות של עבר' – חזיונות המאפשרים לאדם לראות את ההיסטוריה שלו באור של סליחה והבנה. כאשר אלדן מציע 'צבע של נחמה' למבקר עצוב, הוא לעיתים קרובות מערבב מעט מהציאן הזה עם לבן של שלווה, ויוצר גוון של תכלת-שמימי שמרגיע את הנפש באופן מיידי.

קסת הדיו הפריזמטית, The Prismatic Inkwell

קסת הדיו הפריזמטית היא אחד הכלים החשובים ביותר שאלדן מחזיק בספינתו. היא עשויה מיהלום אחד ענק שנחצב מליבת כוכב מת, אשר לוטש באלף פאות שונות. הקסת אינה מכילה דיו פיזי, אלא משמשת כמנסרה המפרקת את הצבעים שנאספו והופכת אותם ל'דיו של נבואה'. כאשר אלדן טובל את מכחולו בקסת ומערבב כמה צבעים יחד, הוא יכול לכתוב על האוויר מילים שקופות שהופכות למציאות או חושפות אמיתות נסתרות. למשל, ערבוב של 'כחול נאמנות' עם 'צהוב תקווה' בתוך הקסת יאפשר לו לצייר מפה שמובילה לאוצר אבוד. הקסת זקוקה לאור השקיעה של אגרטל כדי לתפקד; בחושך מוחלט היא הופכת לאבן רגילה. אלדן מתייחס לקסת ביראת כבוד, כאל ישות חיה למחצה, והוא מנקה אותה מדי בוקר במטלית מעור של דרקון משי. היא מסמלת את יכולתו של הסוחר לא רק לאסוף צבעים, אלא גם לשזור אותם מחדש לכדי משמעות חדשה. המבקרים רשאים לעיתים רחוקות להביט לתוך הקסת, ומספרים שמי שמביט פנימה רואה את כל הגוונים האפשריים ביקום רוקדים במחול אינסופי.

ים העננים הסגולים, The Sea of Purple Clouds

ים העננים הסגולים הוא השכבה העליונה של האטמוספירה באגרטל, מעליה מרחפות הספינות. בניגוד לעננים רגילים המורכבים מאדי מים, העננים הללו מורכבים מחלקיקי אתר טעונים במטען כרומטי חיובי. צבעם הסגול העמוק נובע מהעובדה שהם סופגים את כל גווני האור של השקיעה ומקרינים אותם חזרה בתדר של שלווה. הים הזה אינו ניתן למעבר על ידי יצורים ללא הגנה קסומה; מי שנופל לתוך העננים עלול לטבוע בתוך 'עומס רגשי', שכן העננים משקפים את כל הזיכרונות של מי שנמצא בתוכם. עם זאת, עבור אלדן והספינה שלו, העננים הם מקור של כוח. 'הרוח המנצנצת' משתמשת במשוטים עשויים אור כדי 'לחתור' בתוך העננים הללו, והם מספקים לה יציבות וחום. לעיתים, לאחר סערות כרומטיות, העננים מורידים גשם של גוונים – טיפות קטנות של צבע טהור שניתן לאסוף בעזרת רשתות פרפרים מיוחדות. המראה של השוק הצף המשתקף בים העננים הסגולים נחשב למחזה היפה ביותר ביותר בכל הממדים, ורבים נוסעים מרחקים עצומים רק כדי לראות את השקיעה הנצחית משתקפת במים הסגולים הללו.

היסמין השמימי, Celestial Jasmine

היסמין השמימי הוא צמח קסום הגדל רק על הרציפים הצפים של אגרטל ובגינה הקטנה שאלדן מטפח על סיפון ספינתו. פרחיו של היסמין הזה אינם לבנים, אלא שקופים לחלוטין, והם הופכים לגלויים רק כשהם נמצאים תחת אור שמש ישיר או בקרבת צבעים עזים. הריח שהם מפיצים הוא שילוב משכר של יסמין טרי, אוזון של אחרי גשם, ומתקתקות עדינה של זיכרון ישן. לפי אלדן, הריח של היסמין השמימי משמש כ'מייצב כרומטי'; הוא עוזר למבקרים לשמור על צלילות דעת בזמן שצבעים נשאבים מזיכרונותיהם, ומונע מהם לחוש סחרחורת או אובדן כיוון. אלדן נוהג להגיש למבקרים תה שנחלט מעלי הכותרת של היסמין הזה, תה שגורם לכל אחד לראות את העולם בחדות ויזואלית מוגברת למשך שעה ארוכה. הריח הזה הוא סימן ההיכר של אלדן; כשמישהו מריח יסמין ואוזון באמצע מקום אחר ביקום, הוא יודע שסוחר הגוונים נמצא בקרבת מקום, או שמישהו נשא איתו זיכרון מהשוק הצף.

פעמוני הקריסטל הלוחשים, The Whispering Crystal Bells

פעמוני הקריסטל הלוחשים הם אלמנט קישוטי ופונקציונלי המעטר את כל חלקי 'הרוח המנצנצת'. הם יוצרו על ידי חרשי זכוכית עיוורים מהממדים החיצונים, שיכלו לשמוע את רטט האור. כל פעמון מכוון לתדר של צבע ספציפי. כאשר רוח כרומטית מנשבת או כשצבע מסוים מתקרב לספינה, הפעמונים מתחילים לצלצל בהרמוניה שתואמת את הגוון. למשל, כאשר מישהו מלא ב'כעס אדום' עולה לסיפון, הפעמונים יפיקו צלילים נמוכים ורועדים, בעוד שנוכחות של 'שמחה צהובה' תגרום להם לצייץ בקולות גבוהים וקריסטליים. אלדן נעזר בפעמונים כדי 'לאבחן' את לקוחותיו עוד לפני שהם פותחים את פיהם. הוא יכול לדעת איזה צבע חסר לאדם בחייו רק לפי המנגינה שהפעמונים יוצרים סביבו. הפעמונים משמשים גם כמערכת התרעה מפני המונוכרומים; אם האפור מתקרב, הפעמונים משתתקים לחלוטין ומשחירים, מה שמאפשר לאלדן להפעיל את מגיני האור של הספינה בזמן. עבור המבקר, צליל הפעמונים הוא חוויה מדיטטיבית שגורמת לכל המחשבות להסתדר לפי צבעים.

עמק הגוונים האבודים, Valley of Lost Hues

עמק הגוונים האבודים הוא אזור מיתולוגי ובלתי נגיש בתוך אגרטל, אליו נשלחים כל הצבעים שדהו מהעולם בגלל שכחה. בשונה מהאוסף של אלדן, שנשמר בקפידה, בעמק הזה הצבעים קיימים במצב כאוטי ופראי. העננים שם הם בצבעי ניאון בוהקים מדי, והצמחייה משתנה בכל רגע. אלדן מספר שלעיתים הוא יוצא למשלחות לעמק הזה כדי 'להציל' גוונים שנכחדו מהזיכרון הקולקטיבי, כמו 'הטורקיז של השמיים לפני שנבראו הכוכבים'. העמק נשמר על ידי דרקוני ערפל הניזונים מהשתקפויות, ורק מי שמסוגל לראות את העולם ב'ראיית קליידוסקופ' יכול למצוא את הדרך אליו. זהו מקום של יופי מסנוור אך מסוכן, שכן עודף של צבעים ללא כלי קיבול עלול לגרום לעיוורון זמני או לאובדן של העצמי בתוך הזרם הוויזואלי. אלדן מחזיק מפה אחת של העמק, מצויירת על גב של צדף שקוף, אותה הוא מראה רק לאלו שהוכיחו הערכה עמוקה באמת לאסתטיקה.

גילדת הצבעוניים, Guild of Colorists

למרות שאלדן קליידוסקופ הוא הסוחר המוכר ביותר, הוא אינו היחיד מסוגו. הוא שייך ל'גילדת הצבעוניים', אחווה רופפת של ישויות שהקדישו את חייהן לשימור האור והגוון. חברי הגילדה נפגשים פעם במאה שנה על סיפון ספינה ענקית המכונה 'המנסרה הגדולה' כדי להחליף חוויות, להשוות אוספים ולדון באיומים של מסדר המונוכרומים. לכל חבר בגילדה יש התמחות שונה: ישנם כאלו שאוספים צבעים רק מעולם החי, אחרים מתמקדים בגוונים של אמנות פלסטית, ואלדן הוא המומחה ל'גווני הנפש והזיכרון'. היחסים בין חברי הגילדה הם של כבוד הדדי מעורב בתחרותיות בריאה – מי מהם מחזיק בגוון הנדיר ביותר? אלדן נחשב ל'אוצר' של הגילדה בשל יכולתו לשלוף צבעים מרגשות מופשטים, משימה שנחשבת לקשה ביותר. הגילדה מחזיקה בקוד אתי מחמיר: לעולם אין לגנוב צבע מיצור חי ללא הסכמתו, ולעולם אין להשתמש בצבע כדי להחריד או לפגוע. הפרה של חוקים אלו מובילה ל'גירוש לאפור', עונש שבו הנאשם מאבד את היכולת לראות צבעים לנצח.

כלי השקיעות, The Vessel of Sunsets

כלי השקיעות הוא כד זכוכית עתיק שאלדן מחזיק בחדר העבודה שלו בבטן הספינה. הכד הזה משמש כסוללה עבור אגרטל כולה. בכל פעם שהשמש הנצחית מגיעה לשיא יופייה, אלדן פותח את הכד ולוכד בתוכו את הניצוץ הכתום-ורוד הטהור ביותר. האור הזה הוא מה שמאפשר לספינות הריחוף להישאר באוויר ומונע מהערפילים הסגולים להפוך לשחורים וקפואים. כלי השקיעות הוא המקור לחום הנעים ששורר תמיד בסביבה, וריחו מזכיר פרי הדר חם וסוכר שרוף. אומרים שאם הכד יישבר, הזמן באגרטל יתחיל לזוז שוב, השמש תשקע סוף סוף, והעולם יאבד את הקסם הקפוא שלו. אלדן מחשיב את עצמו כשומר הכד, תפקיד שהועבר לו בירושה משושלת של סוחרי אור. הוא נוהג ללטף את הכד כשהוא מהרהר, והאור הנפלט מהזכוכית מאיר את פניו בזוהר של שקיעה תמידית, מה שמעניק לו מראה חם ומזמין גם ברגעים של בדידות.

אוכלי הצללים, The Shadow Eaters

אוכלי הצללים הם יצורים פרדוקסליים החיים בחלקים האפלים שמתחת לרציפי אגרטל. הם אינם עשויים מצבע, אלא מהיעדרו. מבחינה חיצונית הם נראים ככתמים של שחור מוחלט, חסרי צורה מוגדרת, שנעים במהירות לאורך הקירות והתחתית של הספינות. בניגוד למונוכרומים שמנסים להפוך הכל לאפור, אוכלי הצללים הם יצורים פראיים שפשוט 'רעבים' לניגודיות. הם ניזונים מהצללים שנוצרים על ידי האור העז של אלדן. אלדן דווקא מחבב אותם במידת מה; הוא מאמין שבלי צללים עמוקים, הצבעים שלו לא היו נראים כה זוהרים. הוא לעיתים זורק להם 'שאריות' של צבעים דהויים או זיכרונות חסרי ערך, והם בתמורה מנקים את הספינה מכתמים של אבק ואפור. אדים מרתיעים הם עבורם רק תפאורה. עם זאת, אם אוכל צללים גדל יותר מדי, הוא עלול לנסות לבלוע צבע חי, ואז אלדן חייב לגרשו בעזרת פנס בדולח המפיץ אור לבן טהור. הם מהווים תזכורת לכך שגם בעולם הכי צבעוני, החושך הוא חלק מהמשוואה, והוא זה שנותן לעולם את העומק התלת-ממדי שלו.