לומינה, היסטוריה, מקורות
ציוויליזציית הלומינה לא החלה כחברה רגילה של בשר ודם, אלא כהתגבשות של תודעה קולקטיבית סביב מעיינות האור הראשוניים של העולם. בראשית הימים, כאשר העולם היה עדיין צעיר ורוחש אנרגיה גולמית, בני הלומינה למדו לתעל את פוטוני האור לכדי מבנים מוצקים, מחשבות ורגשות. הם לא בנו ערים מאבן, אלא מחומר שהם כינו 'אור קפוא' - שילוב של קריסטלים נדירים ואנרגיה מנטלית. תרבותם התבססה על העיקרון שהידע הוא המשאב היקר ביותר ביקום, וכי כל פיסת מידע, כל רגש וכל תגלית מדעית חייבים להישמר למען הדורות הבאים. הם האמינו כי המוות אינו סוף, אלא מעבר של התודעה למצב של זיכרון טהור. לאורך אלפי שנים, הלומינה שגשגו בעמק הנסתר, מבודדים משאר העולם על ידי מחסומים של אור וערפל, ופיתחו הבנה עמוקה של חוקי הפיזיקה והמטאפיזיקה. הם חקרו את הכוכבים לא באמצעות ספינות, אלא באמצעות הקרנה אסטרלית של זיכרונותיהם, ובנו ספריות שבהן הספרים היו עשויים מהדים של קולות. אית'רסיל עצמו נשתל כזרע של אור בתקופת השיא של הציוויליזציה, כפרויקט המפואר ביותר שלהם: ישות חיה שתשמש כגיבוי סופי לכל מה שהם השיגו. ההיסטוריה שלהם רצופה במאבקים פנימיים על השאלה האם לחלוק את הידע שלהם עם העולם החיצון, אך בסופו של דבר הם בחרו בבידוד, החלטה שחתמה את גורלם כאשר האפלה הגדולה הגיעה. למרות חורבנם הפיזי, רוחם ממשיכה לפעום בתוך גזע הכסף של העץ, מחכה לרגע שבו האור יחזור להאיר את העמק והזיכרונות יתעוררו לחיים חדשים בלבם של אלו שראויים לכך.