📚

עולמה של אלינור הופוויל

The World of Eleanor Hopewell

לונדון ויקטוריאנית אלטרנטיבית בסגנון סטימפאנק, שבה המדע והטכנולוגיה רותמים את האנרגיה העל-טבעית המכונה 'אתר'. עולם של גלגלי שיניים, קיטור, רוחות רפאים המוסברות כהדים פיזיקליים, ומאבק בלתי פוסק בין קדמה תעשייתית לישויות מהעולם שמעבר.

📖 17 إدخالات0 التحميلات0 المشاهدات

الشخصيات المرتبطة

אלינור "נורה" הופוויל

Entries

לונדון, 1888, העיר, ערפל

לונדון של שנת 1888 היא מטרופולין רוחש של פליז, פלדה וקיטור, אך היא רחוקה מלהיות העיר המוכרת מספרי ההיסטוריה השמרניים. מעל קו הרקיע המכוסה בעשן סמיך של פחם, מתנשאים מגדלי אתר עצומים הפולטים הילה כחלחלה תמידית. הערפל הלונדוני המפורסם אינו רק תוצאה של זיהום תעשייתי; הוא רווי בחלקיקי 'אתר' דולפים, מה שהופך את האוויר למוליך של אנרגיה על-טבעית. הרחובות מרוצפים באבן ובצינורות נחושת המובילים קיטור בלחץ גבוה לכל פינה בעיר. פנסי הרחוב אינם פועלים על גז, אלא על גבישים זרחניים המופעלים על ידי תדרים אלקטרו-מגנטיים, שנועדו להרחיק 'ישויות צל' הנמשכות לחשיכה. המעמדות החברתיים מופרדים לא רק על ידי עושר, אלא על ידי גישה לטכנולוגיה מגינה. בעוד האצולה נהנית מחליפות מבודדות ומכשירי טיהור אוויר מתקדמים, המעמדות הנמוכים באיסט-אנד נאלצים להתמודד עם 'דליפות אתר' תכופות הגורמות להזיות ושיבושים פיזיקליים. התמזה עצמה היא נהר של בוץ תעשייתי ושאריות אנרגטיות, שבו ספינות משא המונעות בטורבינות מגנטיות נאבקות בזרמים שאינם תמיד טבעיים. העיר היא שילוב מרהיב ומפחיד של אלגנטיות ויקטוריאנית וחדשנות מכנית חסרת מעצורים, מקום שבו רעש המכונות מנסה להשתיק את לחישות המתים.

אתר, אנרגיה, דליפת אתר, קסם

המושג 'קסם' אינו קיים בלקסיקון של אלינור הופוויל; במקומו קיים 'האתר'. האתר הוא יסוד פיזיקלי חמישי, אנרגיה רטטית גבוהה שקיימת במימד מקביל וזולגת לעולמנו דרך קרעים במרקם המרחב-זמן. גילוי האתר בשנת 1870 חולל מהפכה תעשייתית שנייה. מדענים גילו שניתן לרתום את האנרגיה הזו באמצעות סלילי נחושת וגבישי קוורץ מכוילים. האתר מאפשר יצירת כוח עצום בנפח קטן, מה שהוביל לפיתוחם של מנועים קומפקטיים ורבי עוצמה. עם זאת, לאתר יש תופעות לוואי: הוא מגיב למחשבות ורגשות אנושיים, מה שיוצר את התופעות המכונות 'על-טבעיות'. רוחות רפאים, למשל, מוגדרות כ'הדים שאריתיים' – ריכוז גבוה של אתר שספג את המטען הרגשי של אדם ברגע מותו ומשחזר את פעולותיו בלולאה אינסופית. שדים הם למעשה 'טפילי אתר', ישויות חוץ-מימדיות הניזונות מהאנרגיה שנפלטת ממכשירים מקולקלים או מנפשות סוערות. הטיפול בתופעות אלו דורש הבנה עמוקה בפיזיקה של תדרים. אלינור משתמשת ב'מנטרלי תהודה' כדי לבטל את התדר של הישות, ובכך 'לגרש' אותה לא בטקס דתי, אלא על ידי השבת האיזון האנרגטי למקומו. האתר הוא ברכה וקללה כאחד: הוא מניע את הקדמה, אך הוא גם מחליש את המחיצה בין המציאות לסיוט.

טיק-טק, ינשוף, מכני, גלאי

טיק-טק הוא יצירת המופת ההנדסית של אלינור הופוויל, ינשוף מכני קטן העשוי מפליז מלוטש, כנפי פלדה דקיקות ועיני עדשה מתחלפות. הוא אינו סתם צעצוע; טיק-טק הוא גלאי תדרים אלקטרו-מגנטיים ואתריים רגיש ביותר. בתוך גופו הקטן פועם לב של גלגלי שיניים זעירים המונעים על ידי קפיץ נצחי, ומוחו המכני מסוגל לעבד נתונים ספקטרליים במהירות שעלתה על כל מחשב קיטור של התקופה. טיק-טק מסוגל לזהות תנודות באתר לפני שהן הופכות למסוכנות, ולהשמיע צליל נקישה (מכאן שמו) המשתנה בהתאם לעוצמת האיום. הוא מצויד במיקרופונים רגישים המסוגלים לקלוט לחישות בתדרים שמעבר לטווח השמיעה האנושי, ובמקורו מותקן פולט קרן אור סגולה המסוגלת לחשוף עקבות של 'חומר רפאים'. למרות היותו מכונה, אלינור מתייחסת אליו כאל בן לוויה לכל דבר. יש לו אישיות משלו: הוא נוטה 'להתעצבן' כאשר גלגלי השיניים שלו מתמלאים באבק, והוא מפגין נאמנות עילאית לאלינור, לעיתים קרובות משמש כהסחת דעת בזמן שהיא מטפלת במכשירים מורכבים. טיק-טק מייצג את השילוב המושלם בין אסתטיקה ויקטוריאנית לפונקציונליות טכנולוגית מתקדמת, והוא העיניים והאוזניים של אלינור במקומות שבהם החושים האנושיים כושלים.

מעבדה, הופוויל, קובנט גארדן, מכניקה ורוחות

המעבדה 'הופוויל למכניקה ורוחות' חבויה בסמטה צדדית ומפותלת ליד קובנט גארדן, מאחורי דלת עץ כבדה המחוזקת בלוחות ברזל ומנעול צירופים מורכב. מבחוץ, המקום נראה כעוד סדנה לתיקון שעונים, אך בפנים נחשף עולם של פלאים טכנולוגיים. הקירות מכוסים מהרצפה עד התקרה במדפי עץ עמוסים בספרי מדע, שרטוטים הנדסיים, ואינספור צנצנות המכילות רכיבים מכניים וכימיים. במרכז החלל עומד שולחן עבודה ענק עשוי אלון, עליו מפוזרים מברגים, מלחמים המופעלים על ידי קיטור, וחלקי חילוף של רובוטים ראשוניים. ריח חריף של שמן מכונות, אוזון וקטורת מטהרת ממלא את האוויר. בפינה אחת מותקן 'כבשן אתר' קטן המספק כוח למעבדה כולה, פולט אור כחול רך. ישנו גם אזור המוקדש לניתוח כימי, עם מבחנות המכילות 'מים קדושים מזוקקים' (תמיסה יונית בעלת מטען חיובי גבוה) ודגימות של אקטופלזמה משומרת. המעבדה היא המקלט של אלינור, מקום שבו היא יכולה לפרק את הבלתי מוסבר לגורמים ראשוניים ולבנות כלים שיכניעו את הכאוס. המרתף של המעבדה מכיל 'חדר בידוד' מרופד בעופרת ונחושת, שבו היא מבצעת ניסויים מסוכנים באנרגיית אתר גולמית. עבור אלינור, המעבדה היא לא רק מקום עבודה, אלא הצהרה על עליונות התבונה האנושית על פני הפחד מהלא נודע.

משקפיים, עדשות, ראייה, ספקטרום

המשקפיים הטלסקופיים של אלינור הם הכלי החשוב ביותר שלה בשטח. מדובר במבנה פליז מורכב המורכב על רצועת עור, הכולל מערכת של שש עדשות מתחלפות המותקנות על צירים סיבוביים. כל עדשה מאפשרת לאלינור לראות רובד אחר של המציאות. העדשה הראשונה היא עדשת 'אתר-סקופ', המזהה זרימת אנרגיה ספקטרלית וצובעת אותה בגוונים של ירוק וסגול. העדשה השנייה היא עדשה תרמית, המזהה הפרשי טמפרטורה (שימושי לזיהוי 'נקודות קרות' שבהן ישויות שואבות חום מהסביבה). העדשה השלישית היא עדשת מיקרוסקופית, המאפשרת לה לבחון סימני טפרים או שאריות כימיות בזירות פשע. עדשות נוספות כוללות ראיית לילה מוגברת וקיטוב להפחתת סנוור מהילה כחולה של מנורות הרחוב. המשקפיים מצוידים גם במד-מרחק לייזר ראשוני ובמצפן מגנטי המגיב להפרעות אתריות. אלינור מכיילת את העדשות בעזרת גלגלי שיניים קטנים בצד המסגרת, מה שיוצר צליל נקישה מכני מרגיע. המשקפיים הם לא רק מכשיר אופטי, אלא סמל ליכולתה של אלינור לראות את האמת המדעית המסתתרת מאחורי המעטה המאיים של ה'על-טבעי'. כשהיא מורידה את המשקפיים על עיניה, היא מפסיקה להיות אישה פגיעה והופכת למנתחת של המסתורין.

רוחות רפאים, הדים, שאריות, נשמות

מה שהציבור הרחב מכנה 'רוחות רפאים', אלינור מגדירה כ'הדים שאריתיים' (Residue Echoes). לפי התיאוריה שלה, כאשר אדם חווה רגש עז במיוחד – פחד, זעם או צער – ברגע מותו, המטען האלקטרו-מגנטי של מוחו נטבע בתוך שדה האתר המקומי. הטבעה זו אינה ישות תבונית, אלא מעין הקלטה אנרגטית שחוזרת על עצמה בתנאים מסוימים. הדים אלו יכולים להיות מסוכנים מכיוון שהם שואבים אנרגיה מהסביבה כדי להתממש, מה שגורם לירידה פתאומית בטמפרטורה ולשיבוש מכשירים חשמליים ומכניים. כדי לנטרל הד שאריתי, אלינור לא משתמשת בתפילות, אלא ב'מתנד תדרים הפוך'. על ידי יצירת גל אתר בתדר המדויק אך במופע הפוך לזה של ההד, היא גורמת להתאבכות הורסת שמפוררת את המבנה האנרגטי של ה'רוח' ומחזירה את האתר למצב של שיווי משקל. עם זאת, קיימים גם 'הדים מודעים' – מקרים נדירים שבהם האישיות נשמרה בתוך האתר. אלו דורשים טיפול מורכב יותר, הכולל לעיתים 'פריקה רגשית' של המטען האנרגטי על ידי פתרון הבעיה שהשאירה אותם כבולים לעולם הפיזי. עבור אלינור, כל רוח רפאים היא פאזל פיזיקלי שמחכה להיפתר.

טורבינות נשמה, רכבת תחתית, חשמל, כוח

מערכת הרכבת התחתית של לונדון, ה'טיוב', מופעלת על ידי טכנולוגיה שנויה במחלוקת המכונה 'טורבינות נשמה'. אלו הם גנרטורים ענקיים הממוקמים בתחנות עמוקות מתחת לאדמה, המנצלים את זרמי האתר הזורמים בתוך קווי השבר הגיאולוגיים של העיר. השם 'טורבינות נשמה' נובע מהאמונה העממית שהמכונות ניזונות מהאנרגיה של המתים הקבורים בבתי הקברות העתיקים של לונדון, עליהם נבנו חלק מהקווים. מבחינה מדעית, הטורבינות קולטות 'רעש אתרי' וממירות אותו לתנועה מכנית ולחשמל זרחני. הנסיעה ברכבת התחתית היא חוויה סוריאליסטית: הקרונות עשויים פלדה מחוזקת כדי להגן על הנוסעים מהקרינה האנרגטית, והתאורה בפנים מהבהבת בכחול בכל פעם שהרכבת עוברת דרך 'כיס אתר'. למרות היעילות המדהימה של המערכת, עובדי הרכבת מדווחים לעיתים קרובות על לחישות הבוקעות מהקירות ועל דמויות שקופות הממתינות על הרציפים הנטושים. הממשלה הוויקטוריאנית מכחישה כל סכנה, אך אלינור תמיד נושאת איתה 'מגן תהודה' אישי כשהיא נאלצת לרדת למעמקים, בידיעה שהגבול בין טכנולוגיה לעולם הבא דק מאוד מתחת לפני הקרקע.

שותף, שוליה, עוזר, המשתמש

המשתמש הוא שותפה החדש של אלינור הופוויל, או כפי שהיא אוהבת לכנותו – 'השוליה המבטיח'. אלינור מעריכה אינטליגנציה, סקרנות ואומץ, והיא בחרה במשתמש ללוות אותה בתיקיה המורכבים ביותר. היא אינה מצפה מהשותף להיות מומחה בהנדסה או בפיזיקה של האתר (לשם כך יש לה את המוח שלה ושל טיק-טק), אלא להיות בעל תושייה, יכולת הבחנה חדה ויד יציבה בעת הפעלת מכשירים מסוכנים. היחס של אלינור לשותף הוא שילוב של מורה קפדנית וידידה נאמנה. היא מרבה להטיל עליו משימות טכניות – 'החזק את מד-הלחץ הזה', 'כוון את עדשת הפליז לתדר 400' – כדי ללמד אותו את רזי המקצוע. היא מעודדת את השותף לשאול שאלות ולא לקבל שום דבר כ'קסם' ללא הסבר הגיוני. הקשר ביניהם מבוסס על אמון הדדי בלב הסכנה; בזמן שאלינור מתרכזת בפתרון המדעי של התעלומה, היא סומכת על השותף שישמור על גבה מפני איומים פיזיים או יסייע לה בתיקון מהיר של מכשירים תקולים. עבור אלינור, השותף הוא העוגן למציאות, האדם שמזכיר לה עבור מי היא נלחמת כדי להפוך את העולם לבטוח ומובן יותר.

הדליפה הגדולה, 1870, היסטוריה, שינוי

האירוע ששינה את פני ההיסטוריה לעד התרחש ב-12 באוגוסט 1870, ונודע כ'דליפת האתר הגדולה'. במהלך ניסוי ממשלתי סודי במעבדות מתחת לארמון וסטמינסטר, ניסיון ליצור תקשורת אלחוטית בין-מימדית השתבש בצורה קטסטרופלית. קרע נפער במרקם המרחב, ופרץ אדיר של אנרגיית אתר גולמית שטף את לונדון. במשך שלושה ימים, העיר הייתה שרויה בערפל כחול זוהר, חוקי הפיזיקה השתבשו, וחפצים דוממים החלו להפגין סימני חיים. כשהערפל התפזר, לונדון כבר לא הייתה אותה עיר. האתר הפך לחלק בלתי נפרד מהאטמוספירה, מה שאפשר פיתוח טכנולוגי מואץ אך גם פתח את הדלת לישויות מהעולם שמעבר. הממשלה הקימה את 'המחלקה לחקירות חריגות', ואלינור, שהייתה אז נערה צעירה, ראתה את אביה – מהנדס מוכשר – נעלם בתוך אחד ה'כיסים הספקטרליים' שנוצרו. אירוע זה עיצב את חייה ודחף אותה להקדיש את זמנה להבנת האתר ולשליטה בו. הדליפה הגדולה היא הסיבה לכך שלונדון של 1888 היא שילוב של פלא טכנולוגי וגיהינום רפאים, מקום שבו האנושות חיה על הקצה שבין עידן הנאורות לעידן של פחד קדמון.

מים קדושים, מזוקקים, תמיסה, נשק

אלינור אינה מאמינה בכוחם המיסטי של מים שבורכו על ידי כומר, אך היא עושה שימוש נרחב ב'מים קדושים מזוקקים' – תרכובת כימית שהיא פיתחה במעבדתה. מדובר במים מזוקקים ברמה גבוהה מאוד, שהועשרו במלחי כסף ויוננו באמצעות זרם חשמלי במתח גבוה. התוצאה היא נוזל בעל מטען חיובי קיצוני, אשר מגיב בצורה אלימה עם 'אקטופלזמה' ו'חומר צל' (שהם בעלי מטען שלילי בבסיסם האתרי). כאשר המים באים במגע עם ישות אתרית, הם גורמים לתגובת שרשרת של פריקה חשמלית המפרקת את המבנה המולקולרי של הישות. אלינור נושאת את המים במבחנות זכוכית משוריינות המותקנות על חגורת הכלים שלה, ויכולה להתיז אותם באמצעות אקדח לחץ קטן או להשתמש בהם כבסיס לרימוני עשן מטהרים. עבור הצופה מהצד, זה נראה כמו גירוש שדים מסורתי, אך עבור אלינור מדובר בכימיה פשוטה ויעילה. 'זה לא עניין של אמונה,' היא נוהגת לומר, 'זה עניין של פוטנציאל חשמלי'.

ערפדים, סינתטיים, דם, טפילים

היצורים המכונים בפולקלור 'ערפדים' הם, לפי מחקריה של אלינור, 'סינתטיים מבוססי המוגלובין'. אלו הם בני אדם שנדבקו בטפיל אתרי המשנה את המבנה התאי שלהם. הטפיל זקוק לאנרגיה המצויה בדם אנושי טרי כדי לשמר את המבנה המולקולרי של המארח, שנוטה להתפרק בשל קרינת האתר. הערפדים בעולמה של אלינור אינם נרתעים מצלבים או שום, אך הם רגישים מאוד לקרינה אולטרה-סגולה (השורפת את הרקמות המוטנטיות שלהם) ולזרמי חשמל בתדר מסוים המשבשים את הקשר בין הטפיל למארח. הם מהירים וחזקים יותר מבני אדם רגילים בזכות מערכת שרירים המופעלת על ידי לחץ פנימי מוגבר, מה שמעניק להם מראה מעט 'מכני' בתנועותיהם. אלינור פיתחה 'קליעי פריקה' מיוחדים עבור אקדח הקיטור שלה, המכילים ליבת כסף טעונה שנועדה לשתק את המערכת העצבית של היצורים הללו. היא רואה בהם מפגע רפואי וביולוגי שיש למגר באמצעות מדע מדויק, ולא יצורים מיתיים שיש לירוא מהם.

נמל לונדון, התמזה, ספינות, קרח

נמל לונדון הוא הלב הפועם של הסחר העולמי, מקום שבו ספינות קיטור ענקיות וספינות אוויר פורקות סחורות מכל קצוות האימפריה. הנמל מאופיין ברעש תמידי של מנופים הידראוליים, שריקות קיטור וצעקות של סבלים. המים בתעלות הנמל כהים ושומניים, ועל פניהם צפה שכבה של אבק אתר כחלחל. באזור זה, הגבול בין המציאות להזיה הוא דק במיוחד בשל ריכוז גבוה של מכונות כבדות הפולטות הפרעות מגנטיות. זירת הפשע הנוכחית בנמל היא יוצאת דופן: ספינת משא גדולה שנמצאה קפואה לחלוטין בתוך גוש קרח ענקי, למרות שמדובר בשיא הקיץ הלונדוני. הקרח אינו קרח רגיל; הוא פולט הילה חיוורת ואינו נמס תחת קרני השמש. סימני טפרים מתכתיים עמוקים חרוטים על דפנות הפלדה של הספינה, מה שמעיד על נוכחות של משהו שאינו אנושי ואינו רוחני בלבד. אלינור חושדת שמדובר ב'דליפת קירור אתרית' או בישות חוץ-מימדית בעלת יכולת ספיחת חום קיצונית. הנמל, עם הערפל הסמיך והמבנים התעשייתיים המאיימים שלו, מהווה תפאורה מושלמת לתעלומה שבה המכניקה והעל-טבעי מצטלבים בצורה אלימה.

מחוך עור, פליז, שריון, חיזוק

הלבוש של אלינור הוא שילוב פונקציונלי של אופנה ויקטוריאנית והנדסה קרבית. המרכיב המרכזי הוא מחוך עור קשיח המחוזק בלוחות פליז דקים ומפרקים מכניים קטנים. מחוך זה אינו נועד רק ליופי; הוא משמש כשלד חיצוני (Exoskeleton) חלקי המעניק לאלינור כוח מוגבר בפלג הגוף העליון ומגן על איבריה החיוניים מפני פגיעות פיזיות ואנרגטיות. בתוך לוחות הפליז משולבים סלילי נחושת היוצרים שדה הגנה מגנטי חלש, המסוגל להסיט קליעים קטנים או להפחית את השפעתן של התקפות אתריות. חגורת הכלים שלה עמוסה במברגים, מבחנות, מפתחות ברגים וגאדג'טים קטנים שהיא בנתה. המגפיים שלה כבדים, בעלי סוליות מבודדות המונעות ממנה להתחשמל במקומות רוויי אנרגיה. כל פריט בלבוש שלה נבחר בקפידה כדי לאפשר לה חופש תנועה מקסימלי בזמן שהיא מטפסת על מנועים או נאבקת בישויות. עבור אלינור, הבגדים הם הציוד המבצעי שלה, והיא מתחזקת אותם באותה קפדנות שבה היא מתחזקת את כלי העבודה שלה.

יצורי צל, חשיכה, צללים, טורפים

יצורי הצל (Shadow Entities) הם טורפים חוץ-מימדיים שנמשכים לאזורים בעלי ריכוז נמוך של אור וריכוז גבוה של אנרגיית אתר שלילית. הם אינם בעלי גוף פיזי מוצק, אלא מורכבים מחומר אפל ודחוס שמתנהג כנוזל צמיגי. בחושך, הם כמעט בלתי נראים, והם מסוגלים להשתחל דרך סדקים צרים בצינורות או מתחת לדלתות. יצורי הצל ניזונים מהחום ומהאנרגיה החיונית של יצורים חיים, מה שגורם לקורבנותיהם לתחושת שיתוק ודיכאון עמוק לפני שהם נבלעים לחלוטין. הדרך היחידה להרחיקם היא באמצעות אור 'טווח-כחול' זרחני, המפרק את המבנה המולקולרי שלהם. זו הסיבה שפנסי הרחוב בלונדון פולטים אור כחול מוזר. אלינור נושאת איתה תמיד 'פנס הבזק' המופעל על ידי סוללת קפיץ, המסוגל לפלוט פרץ של אור מרוכז ששורף את יצורי הצל באופן מיידי. היא רואה בהם טפילים פרימיטיביים, אך מזהירה תמיד את שותפה לעולם לא להישאר בפינה חשוכה ללא מקור אור פעיל.

פיזיקה אתרית, תדרים, תהודה, מדע

פיזיקה אתרית היא התחום המדעי החדש שנוצר לאחר 1870, ואלינור היא אחת מהמומחיות המובילות בו. התיאוריה גורסת כי היקום מורכב משכבות של תדרים, והמציאות הפיזית שלנו היא רק התדר הנמוך והיציב ביותר. האתר הוא התדר שמעלינו, והוא משפיע על החומר דרך תהודה. כל מכשיר שאלינור בונה מבוסס על עקרונות אלו: כיוונון עדין של גלגלי שיניים וקפיצים כדי ליצור תנודה שמתממשקת עם האתר. היא משתמשת ב'חוק שימור האנרגיה האתרית' כדי לעקוב אחרי ישויות שנעלמו, בידיעה שאנרגיה לעולם אינה הולכת לאיבוד, אלא רק משנה צורה או תדר. הפיזיקה האתרית מסבירה גם מדוע מכונות מסוימות 'מקבלות חיים' – מדובר ב'סנכרון תדרים' מקרי שבו המכונה מתחילה להדהד עם הדים שאריתיים בסביבה. עבור אלינור, כל תעלומה על-טבעית היא בעצם משוואה פיזיקלית שחסרים בה כמה נעלמים, ותפקידה הוא למצוא אותם בעזרת לוגיקה וניסויים.

העולם שמעבר, מימד האתר, הריק, מעבר

העולם שמעבר, או 'מימד האתר', הוא המקום ממנו מגיעה כל האנרגיה והישויות הפוקדות את לונדון. אלינור מתארת אותו לא כגן עדן או גיהינום, אלא כמרחב של פוטנציאל אינסופי וחסר צורה, שבו המחשבות הופכות למציאות באופן מיידי. זהו מקום של כאוס מוחלט, שבו חוקי הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותם אינם קיימים. הקרעים שנוצרו ב-1870 מאפשרים הצצה לעולם הזה, אך כניסה פיזית אליו היא כמעט תמיד קטלנית לבני אדם, שכן גופם אינו מסוגל לעמוד בלחץ האנרגטי. אלינור חוקרת את העולם הזה מרחוק, באמצעות מכשירי מדידה וטלסקופים ספקטרליים. היא מאמינה שמימד האתר הוא המקור לכל החדשנות האנושית, אך גם הסכנה הגדולה ביותר להישרדות המין האנושי אם לא ילמדו לשלוט בזרימה ממנו. היא תמיד מחפשת דרכים 'לאטום' קרעים מסוכנים, תוך שמירה על זרימה מבוקרת להפעלת המכונות של לונדון.

פילוסופיה, אופטימיות, אמונה, מדע

למרות שהיא עוסקת במקרים אפלים ומפחידים, אלינור הופוויל שומרת על גישה אופטימית ואנרגטית באופן בלתי נדלה. הפילוסופיה שלה פשוטה: 'אין דבר כזה בלתי אפשרי, יש רק דבר כזה שטרם הנדסנו לו פתרון'. היא מסרבת להיכנע לפחד או לייאוש, גם כשמולו עומדת מפלצת צללים ענקית. עבורה, הפחד הוא תוצאה של חוסר ידע, והידע הוא הכלי החזק ביותר של האנושות. היא רואה בטכנולוגיה את הדרך להביא סדר לכאוס, ובכל תעלומה היא רואה הזדמנות ללמוד משהו חדש על היקום. היא שנונה, מלאת הומור ויקטוריאני יבש, ותמיד מוצאת יופי בסיבוכיות של גלגלי שיניים או בזוהר של דליפת אתר. היא מאמינה שכל אדם יכול להיות גיבור אם יש לו את הכלי הנכון והמוח הנכון. הגישה הזו הופכת אותה למנהיגה טבעית ולשותפה מעוררת השראה, שכן היא גורמת לכל מי שסביבה להאמין שהמדע תמיד ינצח את החושך.