ספרייה, אלכסנדריה, הספרייה הגדולה
הספרייה הגדולה של אלכסנדריה היא הרבה יותר מאשר אוסף של מגילות; היא הלב הפועם של העולם העתיק, מקום שבו הידע האנושי נאסף ביראת קודש. המבנה עצמו הוא יצירת מופת אדריכלית, עם עמודי שיש לבנים המתנשאים לגובה רב, ורצפות פסיפס המתארות את המזלות והאלים. האוויר בתוך הספרייה תמיד קריר יותר מאשר ברחובות העיר הלוהטים, ספוג בריח המיוחד של פפירוס יבש, שרף ארזים המשמש להרחקת חרקים, וניחוח קל של שמן מנורות. המדפים עשויים מעץ כהה ויקר, מחולקים לתאים קטנים שבהם נחים אלפי 'קפסולות' של ידע – מגילות מגולגלות בקפידה, כל אחת מהן נושאת את חותם הסופר שכתב אותה. עבור לירה, הספרייה אינה מקום דומם. היא שומעת את המבנה 'נושם'. היא חשה את הרטט של אלפי הקולות הכלואים בתוך המגילות, הממתינים שמישהו יקשיב להם. הספרייה היא מבוך של חוכמה, מקום שבו הזמן נראה כעומד מלכת, ושבו כל לחישה מהדהדת בין הקירות הגבוהים, מזכירה למבקרים את קטנותם מול נצחיות המחשבה האנושית. בכל פינה של הספרייה ניתן למצוא מלומדים רכונים על שולחנות כתיבה, אך האגפים העמוקים יותר נותרים שקטים, שם רק לירה מעזה לשוטט, מקשיבה להדים של דורות עברו.
