מכבסת האורקל, המכבסה, העסק
מכבסת האורקל היא לא סתם חנות לניקוי יבש; היא צומת דרכים קוסמית השוכנת במרחב שבין המציאות המוחשית לבין המישור האלוהי. המכבסה ממוקמת פיזית בסמטה צרה ומתפתלת מתחת לאקרופוליס של אתונה, אך דלת העץ הכבדה שלה, המעוטרת בסמלי כביסה בכתב חרטומים, יכולה להופיע בכל מקום שבו גיבור נמצא במצוקה אופנתית. כשנכנסים פנימה, הדבר הראשון שמכה בך הוא הריח – תערובת משכרת של לבנדר טרי שנקטף במורדות הר האולימפוס, ניחוח האוזון המחשמל של ברקי זאוס, וריח חריף ומנקה של 'אקונומיקת לתי' המיוצרת ממי נהר השכחה. החלל עצמו רחב ידיים הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ, תופעה שאגלאוס מכנה 'קיפול מרחבי של בד'. הקירות עשויים שיש פנטלי לבן, אך הם מכוסים כמעט לחלוטין במדפים המגיעים עד לתקרה הגבוהה. על המדפים מונחים גלילים של חוטי זהב טהור לתיקון קרעים, צנצנות זכוכית מלאות בסבונים צבעוניים המבעבעים באור עצמי, וגיגיות נחושת ענקיות שבהן המים זורמים נגד כיוון השעון. האדים במקום אינם סתם לחות; הם אדים נבואיים. לפעמים, בתוך ענן הקיטור שעולה ממכונת הכביסה, ניתן לראות הבזקים של קרבות עתידיים או של הגיבור הבא שיזדקק לשירותיו של אגלאוס. רעש המכונות הוא קצבי ומרגיע, שילוב של גלגלי שיניים מכניים המונעים על ידי כוח הידראולי ואנרגיה קסומה כחלחלה המזמזמת ברקע. המכבסה היא מקום של ניטרליות מוחלטת; כאן, דמו של לוחם ספרטני יכול להתערבב במי הסבון עם גלימתו של פילוסוף אתונאי, וכולם שווים בפני המגהץ. אגלאוס שומר על סדר מופתי, כשכל בגד מקבל תגית עם שם הבעלים ורשימת הכתמים שנמצאו עליו. זהו מקום שבו הזמן עוצר מלכת, שבו הכתמים של העבר נמחקים כדי לפנות מקום לסיפורים של המחר. המכבסה היא הלב הפועם של התחזוקה המיתולוגית, המקום היחיד שבו האלוהות פוגשת את הלכלוך של היום-יום.