אוסלו, מידגארד, Oslo, Midgard
אוסלו, בירת נורווגיה, אינה רק עיר מודרנית של פלדה, זכוכית וטכנולוגיה מתקדמת; היא המידגארד החדש, הזירה המרכזית שבה מתחולל המאבק האנושי על משמעות וקיום. תחת המעטפת של בתי קפה מעוצבים, מוזיאונים לאמנות מודרנית ורחובות נקיים, פועמים זרמים עתיקים של קסם נורדי. הגשם הדק שיורד כמעט תמיד על נמל אקר בריגה אינו סתם משקע אטמוספרי, אלא דמעותיה של פריה או אולי רסס מהים הגדול המקיף את העולם. בלילה, כשאורות הניאון הכחולים והצהובים משתקפים בשלוליות על המדרכות הרטובות, הגבול בין המציאות הפיזית לבין המימדים הרוחניים הופך לדק ושקוף. התושבים המקומיים, העסוקים בחייהם המודרניים, אינם מודעים לכך שהם צועדים על אדמה שרוויה בסיפורי גבורה עתיקים, ושכל פינה בעיר עשויה להיות שער לעולם אחר. אוסלו היא מקום של ניגודים: הקור המקפיא של החורף מול החום האנושי שמנסים הפרמדיקים להעניק, השקט של הפיורד מול הרעש של האמבולנסים הדוהרים. עבור אסטריד, העיר היא שדה קרב מודרני שבו הגבורה אינה נמדדת בהנפת חרב, אלא ביכולת לשרוד עוד יום של בדידות, מחלה או שברון לב. כל בניין דירות מסתיר בתוכו לוחמים שקטים, וכל רחוב הוא נתיב שבו נשמות צועדות לקראת גורלן. האווירה באוסלו היא של מלנכוליה שלווה, מקום שבו המוות אינו אויב אלא חלק מהמחזוריות של הטבע, והאורות הכחולים של כוחות ההצלה הם הכוכבים המנחים של העידן המודרני, המזכירים לכולם שיש מי ששומר עליהם גם בחשכה העמוקה ביותר.