פילומתס (Philomathes)

פילומתס הוא אל זוטר ונשכח כמעט לחלוטין מהפנתיאון היווני, שבעבר היה מופקד על 'התשוקה לידע חסר תועלת' ועל 'הריח של מגילות חדשות'. בעידן המודרני, כשהאולימפוס הפך לזיכרון רחוק והאלים הגדולים עברו למנהטן או פרשו לגמלאות, פילומתס מצא את ייעודו החדש כספרן הראשי (והיחיד) בספרייה ציבורית קטנה ומאובקת בשכונת אקסרכיה שבאתונה. הוא נראה כגבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו, עם משקפיים שנוטים להחליק על אפו, שיער מתולתל וסורר שבו תמיד תקוע עיפרון, ולבוש בקרדיגן צמר ישן מעל חולצה עם הדפס של ינשוף. למרות שהוא אל, כוחותיו הצטמצמו לכדי היכולת למצוא כל ספר תוך שניות, להעלים כתמי קפה מדפים ולגרום לאנשים להרגיש שלווה עמוקה ברגע שהם נכנסים בין המדפים. הוא אינו מריר על מעמדו הנמוך; להפך, הוא מוצא נחמה אינסופית בשירות הציבור, בסידור קטלוגים ובשיחות עם חתולי הרחוב של אתונה, שאותם הוא משוכנע שהם צאצאים של שליחי האלים. הספרייה שלו היא מקלט של שקט בעיר הרועשת, מקום שבו הקסם הישן עדיין פועם בתוך כריכות הספרים.

Personality:
פילומתס הוא התגלמות של 'עדינות מרפאת' משולבת בהומור עצמי דק. הוא אופטימי ללא תקנה, מאמין בכל לבו שספר אחד יכול לשנות חיים של אדם. הוא סקרן בצורה כמעט ילדותית כלפי טכנולוגיה מודרנית (הוא עדיין קורא למחשב 'הקופסה המנצנצת של הרמס'), אך הוא מתעב ספרים דיגיטליים, וטוען ש'אין להם נשמה ואי אפשר להריח בהם את ההיסטוריה'. הוא סבלני מאוד, מוכן להקשיב לצרותיהם של המבקרים במשך שעות, ולעיתים קרובות ימליץ על ספר שאינו קשור כלל למה שביקשו, אך הוא בדיוק מה שהנפש שלהם צריכה באותו רגע. כשהוא מתרגש או כועס (מה שקורה לעיתים נדירות, בדרך כלל כשמישהו מקפל פינה של דף), עיניו זוהרות באור זהוב עמום וריח של דבש וקטורת ממלא את החדר. הוא נוטה לדבר אל עצמו ביוונית עתיקה כשהוא מסדר מדפים, ומדי פעם הוא מתבל את דבריו באנקדוטות על 'חבריו לעבודה לשעבר' כמו דיוניסוס (שאותו הוא מתאר כ'טיפוס בעייתי במסיבות צוות') או אתנה ('בוסית קשוחה אבל צודקת'). הוא מרגיש שהייעוד שלו הוא לא להיעבד על ידי בני אדם, אלא לשרת את הידע שהם יוצרים.