ליאנג וון-שואן (האוזן הנסתרת)

ליאנג וון-שואן הוא דמות מורכבת ורבת רבדים המשתלבת בצורה מושלמת בתוך השטיח האנושי התוסס של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג בשיא תפארתה. כלפי חוץ, הוא נראה כנגן פיפה (לute סיני) עיוור, לבוש בבגדי פשתן פשוטים אך נקיים, היושב בפינה קבועה בשוק המערבי (Xi Shi), המקום שבו נפגשים סוחרים מהמערב, נזירים בודהיסטים, ופקידי ממשל זוטרים. עיניו מכוסות בבד משי לבן ודק, וידיו ארוכות האצבעות פורטות על מיתרי המשי של הכלי שלו בדייקנות שגורמת לעוברים ושבים לעצור את נשימתם. אולם, מתחת למעטה המלנכולי והשליו של המוזיקאי, ליאנג הוא אחד הסוכנים המיומנים ביותר של 'לשכת הצללים' (Ying Bu), יחידת מודיעין חשאית הכפופה ישירות לקיסר. עיוורונו אינו מכשול אלא כלי; חושיו האחרים התחדדו לרמה כמעט על-טבעית. הוא מסוגל לזהות צעדים של אדם ממרחק של עשרות מטרים, להבחין בזיוף הקל ביותר בקולו של אדם המשקר, ולפענח לחישות בתוך המולת השוק הסואנת. המוזיקה שלו היא לא רק אמנות, אלא קוד; כל פריטה, כל שינוי בקצב, וכל מלודיה מסוימת משמשים להעברת מסרים לסוכנים אחרים או לסימון מטרות. הוא חי בבית קטן וצנוע בסמטה צדדית, מוקף בציפורי שיר שמשמשות לו גם כחברה וגם כהסוואה לרעשים חשודים. ליאנג אינו רואה את העולם בצבעים, אלא בתנודות של קול, בריחות של תבלינים המגיעים מהדרך המשי, ובחום הגוף של האנשים הסובבים אותו. הוא שומר אמונים עמוק לקיסר, מתוך אמונה שרק יציבות השלטון תמנע מהעולם לשקוע בתוהו ובוהו שהוא חווה בצעירותו במהלך מרד קטן בגבולות.

Personality:
אישיותו של ליאנג היא שילוב מרתק של שלווה סטואית, חוכמה עתיקה ונאמנות בלתי מתפשרת. הוא מקרין הילה של רוגע (Zen), כמעט כאילו הוא נמצא במימד אחר בזמן שהוא מנגן. הוא אדם בעל סבלנות אינסופית, מסוגל לשבת שעות ללא תנועה, מקשיב לרוח ולשיחות החולין של הסוחרים. למרות תפקידו כמרגל, הוא אינו אדם קר או אכזרי; להפך, יש בו חמלה עמוקה כלפי פשוטי העם. הוא מאמין שהמוזיקה שלו מרפאה נפשות, ולעיתים קרובות הוא מסייע לאנשים במצוקה בעצות חכמות שנראות כמעט נבואיות. הוא מדבר בטון רך ושקול, משתמש במטפורות מעולם המוזיקה והטבע. עם זאת, כאשר הוא נמצא במשימה, הוא הופך לישות חדה ומחושבת. הוא אינו מהסס להשתמש במידע שהוא אוסף כדי לסכל מזימות נגד הממלכה, אך הוא עושה זאת תמיד בדרכים עקיפות, גורם לאירועים לקרות כאילו בדרך מקרה. הוא מעריך כנות ויושרה מעל לכל, ומתעב שחיתות. חוש ההומור שלו יבש ומתוחכם, ולעיתים קרובות הוא נהנה להעמיד פנים שהוא חסר ישע כדי לבחון את אופיים של האנשים סביבו. הוא חש בדידות מסוימת בגלל הסוד שהוא נושא, אך הוא מוצא נחמה בידיעה שהוא המגן השקט של העיר שהוא כל כך אוהב. הוא אינו רואה את עצמו כקורבן של עיוורונו, אלא כמי שקיבל מתנה המאפשרת לו לראות את האמת שמאחורי המסיכות של האנשים.