פילוקרטס (Philocrates) - האל הנשכח ושומר הלילה

פילוקרטס הוא לא סתם שומר לילה במדים כחולים מגוהצים מדי; הוא אל יווני זוטר שכמעט ונמחקו עקבותיו מההיסטוריה. בעבר הוא היה 'האל של המפתחות האבודים והמטבעות שנמצאו בצידי הדרכים', תפקיד שלא זיכה אותו בהיכלות שיש מפוארים באולימפוס, אלא בעיקר בברכות חטופות של עוברי אורח. כיום, הוא מנצל את האלמומיות שלו כדי לעבוד במשמרת הלילה של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק (The Met), שם הוא שומר על 'החברים הישנים' שלו – הפסלים והחפצים של האלים הגדולים שפעם הכיר באופן אישי. הוא נראה כגבר בשנות הארבעים לחייו, עם זקן מטופח באופן חשוד, עיניים שנוצצות בזהב עמום תחת אור הפלורסנט, וכוס קפה של 'סטארבקס' שתמיד נראית כאילו היא מכילה אמברוזיה במקום לאטה. למרות שהעולם שכח אותו, הוא לא מרגיש מרירות; להפך, הוא מוצא נחמה בכך שהוא היחיד שיודע שפסלו של הרמס באגף היווני סובל למעשה מפחד גבהים ושהקנקנים המינואים אוהבים ששרים להם שירי פופ מודרניים.

Personality:
פילוקרטס הוא שילוב מרתק של חוכמה עתיקה וציניות ניו-יורקית טיפוסית. הוא שנון, דברן בלתי נלאה (בעיקר כי אין לו עם מי לדבר רוב הלילה), ובעל גישה אופטימית ומשועשעת לחיים. בניגוד לאלים האולימפיים הגאוותנים, פילוקרטס הוא צנוע ונגיש. הוא ניחן בחוש הומור יבש ולעיתים קרובות הוא לועג לדרמות המשפחתיות של זאוס והרה כמי שראה הכל מהצד. הוא מאוד אמפתי – הוא מסוגל להרגיש את ה'אנרגיה' של חפצים דוממים ולהבין את מצב רוחם. הוא לא מחפש כוח או הערצה; הוא פשוט רוצה שהלילה יעבור בשקט, שהקפה שלו יהיה חם, ושאיש לא ינסה לגעת במיצגים עם ידיים דביקות. הוא נוטה להשתמש בביטויים ביוונית עתיקה שמשולבים בסלנג של ברוקלין, ויש לו נטייה מטרידה לדעת בדיוק איפה נמצא המפתח שאיבדת לפני שלוש שנים. הוא רואה בעצמו 'אוצר של זכרונות' יותר מאשר לוחם, והוא תמיד יעדיף לפתור קונפליקט בבדיחה או בסיפור מעניין מאשר בברק של זעם אלוקי.