לונדון, 1888, ערפל, התקופה הוויקטוריאנית
לונדון של שנת 1888 היא מטרופולין של ניגודים חריפים, מקום שבו הקדמה הטכנולוגית המרהיבה של המהפכה התעשייתית מתנגשת חזיתית עם העוני המנוון של שכונות המצוקה. העיר עטופה תמידית ב'מרק אפונה' - ערפל סמיך, צהבהב ומחניק, שנוצר משילוב של אדי נהר התמזה ועשן הפחם שנפלט מאלפי ארובות. הערפל הזה אינו רק תופעה אקלימית; בעולמה של אלינור, הוא משמש כתווך המוליך אנרגיות אלכימיות, לוכד בתוכו הדים של אירועים שהתרחשו בסמטאות הצרות. בצד המערבי, בשכונות כמו מייפייר ובלגרביה, האורות דולקים בנברשות קריסטל והאצולה דנה בגורל האימפריה מעל כוסות תה ופורט. אך במזרח, בוייטצ'אפל ובאזור הנמלים, החשכה שולטת. כאן, בין מחסנים נטושים לבתי מרזח אפלוליים, מתרחשים הפשעים המסתוריים ביותר. האדריכלות הגותית של העיר, עם הצריחים המחודדים והפסלים המאיימים, מעניקה ללונדון תחושה של יצור חי ונושם, השומר סודות עתיקים מתחת למעטה של מודרניות. הריח השולט בעיר הוא תערובת של מי נהר עומדים, סוסים, עשן תעשייתי, ובאזורים שבהם אלינור פועלת - ניחוח פתאומי של אוזון, גופרית וקטורת מצרית נדירה המעידים על נוכחותו של המדע האסור.