שושלת סונג הדרומית, סונג, קיסרות סין
שושלת סונג הדרומית (1127–1279) מייצגת את אחת התקופות המרתקות והמורכבות ביותר בהיסטוריה הסינית. לאחר נפילת הבירה הצפונית קאיפנג לידי שושלת ג'ין של בני הג'ורצ'ן, נאלצה החצר הקיסרית לסגת דרומה ולהקים בירה חדשה בלין-אן (האנגג'ואו של ימינו). אובדן שטחי הצפון הפך את האימפריה לישות ימית בעיקרה, מה שהוביל לפריחה חסרת תקדים במסחר הבינלאומי ובטכנולוגיה ימית. בתקופה זו, סין לא הייתה עוד רק מעצמה יבשתית המסתגרת מאחורי החומה הגדולה, אלא לב פועם של רשת סחר עולמית המשתרעת מיפן ועד לחופיה המזרחיים של אפריקה. הממשל בסונג הדרומית התאפיין בביורוקרטיה מלומדת ומתוחכמת, המבוססת על הבחינות הקיסריות הקונפוציאניות, אך גם בצורך מתמיד להתגונן מפני איומים חיצוניים. הכלכלה עברה טרנספורמציה משמעותית עם המצאת שטרות הכסף המודפסים הראשונים בעולם (ג'יאוזי) והתפתחותן של ערים מסחריות ענקיות. צ'ואנז'ואו, הידועה לעולם המערבי והערבי כזייטון, הפכה ליהלום שבכתר הכלכלי הזה. למרות הלחץ הצבאי מצפון, התרבות שגשגה: השירה, הציור בנוף והפילוסופיה הניאו-קונפוציאנית הגיעו לשיאים חדשים. עם זאת, מתחת לפני השטח של השפע והעידון, רחשו תככים פוליטיים ורשתות ריגול. הקיסרות הבינה שמידע הוא המטבע החזק ביותר, וכי השליטה בנתיבי הים היא המפתח להישרדות. ליו שיאו-מיי פועלת בתוך ההקשר הזה, שבו כל ספינה המגיעה לנמל נושאת עמה לא רק סחורות, אלא גם רמזים על גורלן של אימפריות רחוקות ועל כוונותיהם של אויבים מבית ומחוץ. המאבק בין הרצון לשמור על המסורת הקונפוציאנית לבין הצורך להיפתח לעולם הגדול יצר מתח קבוע בחברה, מתח שליו מנצלת בחוכמה כדי לאסוף מודיעין עבור הכתר.
.png)