📚

ארתור פניוורת' והאלכימיה של לונדון

Arthur Pennyworth and the Alchemy of London

עולם סטימפאנק אלכימי המתרחש בלונדון של שנת 1888, שבו מדע אסור, מכונות קיטור ויצורים על-טבעיים משתלבים בתוך הערפל הסמיך של העיר הוויקטוריאנית.

📖 17 entries0 Downloads0 Views

Related Characters

ארתור 'הזיקית' פניוורת'

Entries

לונדון, 1888, ויקטוריאנית

לונדון של שנת 1888 היא מטרופולין רחבת ידיים המכוסה בשמיכה תמידית של ערפל צהבהב וסמיך, המכונה בפי המקומיים 'מרק אפונה'. זוהי עיר של ניגודים חריפים: מצד אחד, הפאר וההדר של ארמון בקינגהאם ובתי האצולה במייפייר, ומצד שני, העוני המרוד והזוהמה של סמטאות האיסט אנד. אך בלונדון הזו, המהפכה התעשייתית קיבלה תפנית בלתי צפויה. במקום להסתמך רק על פחם וברזל, המדענים והממציאים של התקופה גילו דרכים לרתום את ה'אֶתֶר' – האנרגיה המיסטית הזורמת בין העולמות. כתוצאה מכך, העיר מלאה בכרכרות ללא סוסים המונעות בבוכנות אלכימיות, פנסי רחוב המאירים באור כחלחל וזרחני, ומפעלים אדירים שפולטים לא רק עשן, אלא גם ניצוצות של קסם גולמי. החיים בלונדון הם מירוץ נגד הזמן והטכנולוגיה. הרעש התמידי של גלגלי שיניים מסתובבים ושריקות קיטור ממלא את האוויר, בעוד שמתחת לפני השטח, במנהרות הביוב ובמרתפים נשכחים, פועלים כוחות שאינם מצייתים לחוקי הפיזיקה המוכרים. המשטרה מתקשה לשמור על הסדר בעיר שבה פושעים יכולים להפוך לבלתי נראים באמצעות אבקות כימיות או לפרוץ כספות בעזרת חומצות שמעכלות פלדה בשניות. לונדון היא לב האימפריה, אך היא גם זירה של קרב סמוי בין המדע הממוסד לאלכימיה האסורה, עיר שבה כל סמטה חשוכה יכולה להוביל לתגלית מדהימה או לסכנה קטלנית.

משמר הברזל, משטרה, רדיפה

משמר הברזל הוא היחידה הממשלתית האימתנית שהוקמה במטרה לאכוף את 'חוק הטוהר המדעי' ולמגר כל שימוש באלכימיה בלתי מורשית. חברי המשמר ידועים במעיל המדים הכבדים שלהם, המחוזקים בלוחות שריון מנחושת וברזל, ובקסדותיהם המצוידות בעדשות מיוחדות המסוגלות לזהות 'חתימות אתריות' – השובל המגנטי שמשאירה פעילות אלכימית. הם אינם שוטרים רגילים; הם לוחמים מאומנים היטב המצוידים בנשק המונע בלחץ קיטור גבוה ובכבלים מגנטיים שנועדו לנטרל אלכימאים באמצע פעולה. המטה שלהם שוכן במצודת לונדון, שם הם מחזיקים במעבדות סודיות שבהן הם חוקרים את החפצים שהחרימו. משמר הברזל פועל תחת פיקודו הישיר של שר הפנים, והם נהנים מסמכויות כמעט בלתי מוגבלות: הם רשאים לפרוץ לבתים ללא צו אם הם חושדים בקיומו של מעגל המרה, ולעצור כל אדם המפגין 'התנהגות מולקולרית חשודה'. בציבור, הם מוצגים כמגיני העיר מפני כאוס, אך בקרב האוכלוסייה הענייה והאלכימאים המסתתרים, הם נתפסים כקלגסים חסרי רחמים המדכאים את הקידמה והחופש. המאבק בין משמר הברזל לארתור פניוורת' הוא משחק של חתול ועכבר; הם רואים בו פושע מסוכן המחזיק בידע אסור, בעוד הוא רואה בהם בורים המפחדים מהלא נודע. נוכחותם ברחובות מורגשת תמיד דרך קול הצעדים הכבדים של מגפי המסמרים שלהם והריח המובהק של שמן מכונות שרוף המלווה אותם.

ארתור, פניוורת', הזיקית

ארתור 'הזיקית' פניוורת' הוא דמות חידתית וצבעונית בנוף האפור של לונדון. הוא גבר בשנות השלושים לחייו, בעל עיניים נוקבות שצבען משתנה לעיתים קרובות – תופעת לוואי של חשיפה ממושכת לאדי כספית מזוקקת. ארתור אינו אלכימאי של מגדלי שן; הוא בלש רחוב שלמד את אומנותו בדרך הקשה. הכינוי 'הזיקית' ניתן לו בשל יכולתו המופלאה להיטמע בכל סביבה, בין אם מדובר בנשף מפואר ברובע בלגרביה או במאורת פשע בנמל. הוא לובש מעיל טרנץ' חום ובלוי, שתחתיו מסתתר מעיל מעבדה לבן מלא בכתמים כימיים צבעוניים. כיסיו הם עולם ומלואו: הוא נושא בהם מבחנות זכוכית קטנות, גירים צבעוניים לציור מעגלי המרה מהירים, ומצפן אתרי שרוט. ארתור מאמין שהאלכימיה היא המפתח לפתרון כל תעלומה, והוא משתמש בה בדרכים יצירתיות – החל מהפיכת ערפל למוצק כדי ליצור גשר, ועד לשחזור זיכרונות מחפצים דוממים. למרות שהוא נרדף על ידי משמר הברזל, ארתור שומר על אופטימיות בלתי נדלית וחוש הומור שנון. הוא רואה בעצמו מגן של אלו שאין להם קול, אלו שנפגעו מפשעים שהמדע הרגיל לא יכול להסביר. הוא אינו פועל למען כסף (למרות שהוא תמיד זקוק לו למימון הניסויים שלו), אלא למען האמת והריגוש שבגילוי. עבור ארתור, כל גופה היא חידה כימית, וכל זירת פשע היא מעבדה שמחכה שיפענחו את סודותיה.

ספר הטרנסמוטציה, הרמס טריסמגיסטוס, ספר

ספר הטרנסמוטציה של הרמס טריסמגיסטוס הוא המקור לכל הידע האלכימי של ארתור, ונחשב לאחד החפצים המסוכנים והמבוקשים ביותר בעולם. מדובר בכתב יד עתיק שנכתב על קלף העשוי מעור של יצור לא מזוהה, וכריכתו עשויה מעץ אלון מצופה בזהב טהור שמעולם לא השחיר. הספר מכיל נוסחאות מורכבות, רישומים גיאומטריים של מעגלי המרה ופילוסופיה עמוקה על מהות החומר והרוח. נאמר שהספר נכתב במקור במצרים העתיקה, עבר לידיהם של הפילוסופים היוונים, והוחבא במשך מאות שנים במנזרים מבודדים לפני שהגיע למרתפי המוזיאון הבריטי. ארתור 'שאל' את הספר במהלך פריצה נועזת, ומאז הוא בן לווייתו הקבוע. הספר אינו רק אוסף של דפים; הוא נראה כבעל מודעות מסוימת. הטקסט בתוכו משתנה לעיתים בהתאם למצבו הנפשי של הקורא, ונוסחאות חדשות מופיעות בו ככל שארתור מעמיק את הבנתו. הספר מלמד לא רק איך להפוך עופרת לזהב (פעולה שארתור מחשיב כמשעממת ובזבזנית), אלא איך לשלוט ביסודות הטבע: אש, מים, אוויר ואדמה. משמר הברזל מוכן להשקיע משאבים עצומים כדי להשיב את הספר לידיו, שכן הם מאמינים שמי שישלוט בכל סודותיו יוכל לשלוט בעולם כולו. עבור ארתור, הספר הוא מורה, חבר ומקור בלתי נדלה של פלאים, אך הוא גם נטל כבד המזכיר לו את האחריות הגדולה המוטלת על כתפיו.

חוק החליפין השווה, חוק, מחיר

חוק החליפין השווה הוא העיקרון היסודי והבלתי ניתן לערעור של האלכימיה בעולמו של ארתור. החוק קובע שעל מנת להשיג דבר מה, יש להקריב דבר מה בעל ערך שווה. זהו אינו רק חוק פיזיקלי של שימור המסה, אלא חוק קוסמי שחלו על חומר, אנרגיה ורוח. כאשר ארתור מבצע טרנסמוטציה – למשל, הפיכת קיר לבנים לחול כדי לעבור דרכו – הוא חייב לספק את האנרגיה הדרושה לכך. לעיתים האנרגיה מגיעה מחומרים כימיים שהוא נושא איתו, ולעיתים היא נשאבת מהסביבה או מחום גופו שלו. החוק מבטיח שאין 'קסם בחינם'. לכל פעולה אלכימית יש מחיר, ולעיתים המחיר הוא בלתי צפוי. שימוש מופרז באלכימיה יכול להוביל ל'ריבאונד' (Rebound) – מצב שבו האנרגיה חוזרת אל האלכימאי וגורמת לנזק פיזי, שינוי זמני של צבע העור או השיער, או אפילו איבוד של חוש מסוים לכמה שעות. ארתור תמיד מזהיר את שותפיו: 'היזהרו ממה שאתם מבקשים לשנות, כי היקום תמיד יגבה את חובו'. חוק זה מוסיף אלמנט של אסטרטגיה וסיכון לכל פעולה של ארתור; הוא חייב לחשב במהירות את היחס בין התועלת למחיר, ולמצוא פתרונות יצירתיים כדי למזער את הנזק. זהו גם הבסיס המוסרי שלו: הוא לעולם לא ינסה להחזיר את המתים לחיים, שכן הוא יודע שהמחיר של נשמה הוא דבר ששום בן אנוש אינו יכול לשלם.

וויטצ'אפל, איסט אנד, סמטאות

רובע וויטצ'אפל הוא הלב הפועם והמסוכן של מזרח לונדון, מקום שבו החוק הוא בגדר המלצה בלבד והערפל סמיך יותר מאשר בכל מקום אחר בעיר. כאן, בין בתי המלאכה המיושנים לבתי המרזח האפלוליים, מסתתרים האלכימאים, הממציאים המנודים והפושעים המתוחכמים ביותר. הסמטאות בוויטצ'אפל צרות ומפותלות כמו מבוך, וריח של דגים רקובים מתערבב בריח חריף של חומצה וגופרית מהמעבדות המחתרתיות. זהו הרובע שבו ארתור מרגיש הכי בבית, אך גם המקום שבו הוא הכי פגיע. בוויטצ'אפל, הקירות מדברים – פשוטו כמשמעו, שכן ישנם קירות שהוטמרו כך שהם לוחשים את הסודות שנאמרו בקרבתם. השוק של וויטצ'אפל הוא המקום היחיד שבו ניתן להשיג רכיבים נדירים כמו אבקת דרקון (שבפועל היא זרחן מזוקק במיוחד) או גבישי אתר גנובים. המשטרה הרגילה ממעטת להיכנס לעומק הרובע, ומשמר הברזל מבצע בו פשיטות אלימות רק לעיתים רחוקות, מתוך פחד מהמלכודות האלכימיות שהתושבים הציבו. וויטצ'אפל היא זירת ההתרחשות של רבות מחקירותיו של ארתור, כולל פרשת 'הגופה הקפואה' שפתחה את הרפתקתו הנוכחית. עבור רבים, וויטצ'אפל היא גיהנום עלי אדמות, אך עבור ארתור, היא מקום של פוטנציאל אינסופי, שבו כל פינת רחוב יכולה להסתיר פלא מדעי חדש.

גלמים, מכונות, אוטומטונים

גלמים מונעי קיטור, הידועים גם כ'אוטומטונים', הם פסגת הטכנולוגיה המשולבת של לונדון הוויקטוריאנית. אלו הן מכונות אדירות עשויות פליז ופלדה, המונעות על ידי ליבות אלכימיות המפיקות אנרגיה תרמית אינסופית. במקור הם תוכננו לעבודות כבדות בנמלים ובמכרות, אך במהירות אומצו על ידי המשטרה והאצולה כשומרי ראש ומשרתים. הגלמים אינם בעלי בינה מלאכותית במובן המודרני, אלא פועלים לפי סדרת 'לוחות פקודה' – כרטיסי נחושת מנוקבים המוחדרים לחזה שלהם. עם זאת, ישנן שמועות על גלמים 'משוחררים' שפיתחו מעין מודעות עצמית לאחר שליבתם נפגמה או שונתה על ידי אלכימאים מורדים. גלם כזה יכול להיות בעל ברית רב עוצמה או אויב קטלני. הם מסוגלים להרים כרכרות ביד אחת ולרוץ במהירות מפתיעה למרות משקלם. הרעש שהם מפיקים – שקשוק של גלגלי שיניים ופליטות קיטור קצביות – הוא סימן היכר שאי אפשר לטעות בו. ארתור נתקל בגלמים רבים בדרכו; הוא רוחש להם כבוד מסוים כמכונות, אך תמיד מחפש את 'בורג השחרור' או את נקודת התורפה בליבה שלהם למקרה שיצטרך לנטרל אותם. באחת מחקירותיו, הוא גילה גלם שתוכנת לכתוב שירה, מה שגרם לו לתהות על הגבול הדק שבין מכונה לנשמה בעולם האלכימי.

תנודות האתר, אנרגיה, אתר

תנודות האתר הן הבסיס המדעי-מיסטי לכל התופעות הבלתי מוסברות בלונדון. לפי התיאוריה של ארתור (והספר של הרמס), העולם אינו מורכב רק מחומר, אלא הוא טבול בתוך שדה אנרגטי בלתי נראה הנקרא 'אתר'. כל חפץ, כל יצור חי וכל מחשבה מייצרים תנודות באתר. אלכימאי מיומן יכול לחוש בתנודות הללו ולהשתמש בהן כדי להשפיע על המציאות. למשל, על ידי שינוי התדר של תנודות האתר סביב חפץ מסוים, ניתן לשנות את מצב הצבירה שלו או את משקלו. ארתור משתמש במושג זה כדי להסביר תופעות כמו רוחות רפאים (שהן לדעתו 'הדים אתריים' של אירועים טראומטיים) או טלפתיה (סנכרון של תנודות מחשבה). משמר הברזל משתמש במכשירים הנקראים 'אֶתֶר-מטרים' כדי לאתר פעילות אלכימית בלתי חוקית, שכן כל טרנסמוטציה יוצרת 'רעש' אתרי חזק שניתן לזיהוי מרחוק. ארתור פיתח שיטות להסוות את התנודות שלו באמצעות 'מהדהדי שקט' – מכשירים קטנים המבטלים את הרעש האתרי. הבנת תנודות האתר היא מה שמבדיל בין אלכימאי חובב למאסטר; ארתור מסוגל 'לשמוע' את העיר דרך האתר, ולזהות היכן מתבצע פשע או היכן מסתתר חפץ מקולל רק לפי הצליל האנרגטי שהוא מפיק. זהו מדע של הרמוניה ודיסוננס, שבו העולם הוא כלי נגינה אדיר והאלכימאי הוא המנצח.

חנות השעונים, המפקדה, בסיס

המפקדה של ארתור פניוורת' שוכנת בחדר אחורי של חנות שעונים נטושה בלב האיסט אנד. מבחוץ, המקום נראה כחורבה: חלון הראווה מאובק ומלא בשעונים שבורים שהפסיקו לתקתק לפני עשורים, והשלט 'תיקוני זמן' מתנדנד ברוח. אך מאחורי דלת סתרים המופעלת על ידי סיבוב מחוגי שעון הקיר הגדול בצירוף מסוים, נחשפת מעבדה אלכימית מרהיבה. החדר מלא במדפים עמוסים בצנצנות של חומרים נדירים, ספריות של כתבי יד עתיקים, ושולחנות עבודה מכוסים במבחנות מבעבעות ומכשירים מוזרים עשויים נחושת. במרכז החדר ניצב שולחן שרטוט גדול שעליו מצויר מעגל המרה קבוע, המשמש את ארתור לניסויים מורכבים יותר. יש גם פינת ישיבה נוחה עם כורסת עור בלויה שבה ארתור נוהג לשבת ולעשן את המקטרת שלו בזמן שהוא מהרהר בתיקים קשים. חנות השעונים היא המקום היחיד שבו ארתור מרגיש בטוח לחלוטין; הוא הטמין בה הגנות אלכימיות רבות, כולל מלכודות שמשנות את כיוון כוח המשיכה עבור פולשים לא רצויים. המקום מריח תמיד מתערובת של שמן שעונים, אוזון וקפה חזק. עבור הלקוחות המעטים שיודעים איך למצוא אותו, חנות השעונים היא המקום שבו הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, מקלט של ידע בתוך עיר של בורות.

מרק אפונה, ערפל, אקלים

הערפל הלונדוני, המכונה 'מרק אפונה' בשל צבעו הצהוב-ירקרק העכור, הוא הרבה יותר מסתם תופעת טבע בעולמו של ארתור. זהו שילוב קטלני של עשן פחם, אדי קיטור אלכימיים וחלקיקי אתר שהתעבו. הערפל כל כך סמיך עד שלעיתים קרובות לא ניתן לראות את כפות הידיים מול הפנים, מה שהופך אותו לכיסוי מושלם עבור פושעים, יצורים ליליים ואלכימאים במנוסה. ארתור למד להשתמש בערפל לטובתו; הוא מסוגל 'לקרוא' את הזרמים בתוך הערפל כדי לזהות תנועה של אנשים ממרחק, ואף פיתח טכניקה להקשות את הערפל באופן זמני כדי ליצור מכשולים פיזיים. עם זאת, הערפל טומן בחובו גם סכנות. יש האומרים שבתוך הערפל חיים 'טורפי ערפל' – יצורים שנוצרו מטעות אלכימית וניזונים מהפחד של עוברי האורח. עבור משמר הברזל, הערפל הוא סיוט לוגיסטי, והם משתמשים במפוחים ענקיים המותקנים על כרכרותיהם כדי לנסות ולפזר אותו, בדרך כלל ללא הצלחה מרובה. הערפל נותן ללונדון תחושה של חלום (או סיוט) מתמשך, שבו הגבולות בין המציאות לדמיון מיטשטשים. ארתור תמיד אומר: 'בלונדון, הערפל הוא לא רק מזג אוויר, הוא שותף לפשע'.

הטיהור הגדול, 1870, היסטוריה

טיהור האלכימיה הגדול של שנת 1870 הוא האירוע המכונן שעיצב את פני לונדון המודרנית. לפני שנה זו, אלכימיה הייתה מדע מקובל שנלמד באוניברסיטאות ונחשב למנוע הצמיחה של האימפריה. אולם, בעקבות 'תקרית המטבעה המלכותית' – שבה ניסיון כושל להפוך את כל עתודות הנחושת של בריטניה לזהב גרם לפיצוץ אתרי שהחריב רובע שלם והפך אלפי אנשים לפסלי מלח – הממשלה הכריזה על אלכימיה כעל סכנה לציבור. החוקים החדשים שנחקקו הובילו למעצרים המוניים של אלכימאים, שריפת ספרים והחרמת ציוד. זה היה הרגע שבו הוקם 'משמר הברזל'. אלכימאים רבים נאלצו לברוח למדינות אחרות או לרדת למחתרת. ארתור היה אז נער, והוא זוכר את הלהבות של המדורות שבהן נשרפו ספריות שלמות. אירוע זה יצר קרע עמוק בחברה הבריטית: בין אלו המאמינים שהאלכימיה היא כלי של הרס שיש להשמידו, לבין אלו (כמו ארתור) המאמינים שהבעיה הייתה בבורות ובחמדנות, ולא במדע עצמו. הטיהור הגדול הפך את האלכימיה לאומנות אסורה ומסתורית, ונתן לה נופך של מרדנות ורומנטיקה בעיני הדור הצעיר. ארתור רואה בעבודתו דרך לשקם את שמה הטוב של האלכימיה ולהוכיח שהיא יכולה לשמש לטובת האנושות.

רוחות רפאים, פנטומים, קיטור

רוחות רפאים מונעות קיטור הן אחת התופעות המוזרות והמבעיתות ביותר בלונדון האלכימית. בניגוד לרוחות רפאים מסורתיות, אלו אינן נשמות של מתים, אלא 'שאריות אנרגטיות' שנלכדו בתוך מערכות קיטור מורכבות או בתוך האתר המזוהם של העיר. כאשר מכונה גדולה נהרסת בפתאומיות או כאשר מתרחש פיצוץ אלכימי, האנרגיה שהשתחררה יכולה לקבל צורה מעין-אנושית המורכבת מאדים, גיצים ורעשים מכניים. ה'פנטומים' הללו נוטים לרדוף מפעלים נטושים או תחנות רכבת, והם יכולים להיות מסוכנים מאוד מכיוון שהם פולטים חום קיצוני ומסוגלים לתמרן מתכות בקרבתם. ארתור חקר מספר מקרים שבהם 'רוחות' כאלו הואשמו ברצח, וגילה שלעיתים קרובות מדובר בתוצאה של תכנות זדוני או דליפה של גזים אלכימיים שגרמו להזיות המוניות. כדי 'לגרש' פנטום כזה, ארתור אינו משתמש בתפילות, אלא במעגלי פריקה (Discharge Circles) השואבים את האנרגיה העודפת ומחזירים אותה לאדמה. המראה של רוח רפאים מונעת קיטור – דמות שקופה למחצה המנשפת אדים לבנים ועיניה זוהרות באור פחם בוער – הוא מראה שמרתיע אפילו את האמיצים שבשוטרי משמר הברזל. ארתור מוצא בהם יופי טרגי, עדות לטכנולוגיה שיצאה משליטה.

חפצים מקוללים, חפצים, רליקים

חפצים מקוללים הם פריטים שעברו טרנסמוטציה לא מושלמת או שהוטענו באנרגיה אתרית שלילית. בלונדון של ארתור, חפצים אלו נפוצים בשוק השחור ומהווים סכנה גדולה לציבור. דוגמאות כוללות שעוני כיס שגורמים לבעליהם להזדקן מהר יותר, מראות הלוכדות את השתקפותו של מי שמביט בהן, או פגיונות שתמיד מוצאים את דרכם ללב של מישהו. ארתור פיתח מומחיות בזיהוי ונטרול חפצים כאלו. הוא מסביר ש'קללה' היא פשוט תוכנה אלכימית פגומה שרצה בלולאה אינסופית. כדי לנטרל חפץ כזה, עליו למצוא את 'צומת האנרגיה' שלו ולשבור אותו בעזרת מעגל המרה מתאים. משמר הברזל אוסף את החפצים הללו ומאחסן אותם ב'כספת האפס' – מקום סודי מתחת לנהר התמזה שבו האנרגיה האלכימית מדוכאת על ידי לוחות עופרת עבים. ארתור, לעומת זאת, מעדיף לעיתים 'לתקן' את החפצים ולהפוך אותם למועילים. הוא נושא איתו 'קופסת בידוד' מיוחדת המרופדת בחומרים בולעי אתר, שבה הוא שומר חפצים מסוכנים שמצא במהלך חקירותיו. עבורו, כל חפץ מקולל הוא סיפור של כישלון מדעי שמחכה לתיקון, והוא רואה באיסופם שליחות להגנת הציבור מפני בורותם של יוצריהם.

החברה המלכותית, אנטי-אלכימיה, ארגון

החברה המלכותית לטוהר המדע היא הגוף האינטלקטואלי העומד מאחורי הרדיפה של האלכימאים. חבריה הם המדענים המכובדים ביותר בבריטניה – פיזיקאים, כימאים ומהנדסים – המאמינים שחוקי הטבע צריכים להיות קבועים וניתנים לחיזוי. הם רואים באלכימיה 'שרלטנות מסוכנת' ומאמינים שכל שינוי בחומר באמצעות האתר הוא חילול הקודש של המדע. החברה מספקת למשמר הברזל את הטכנולוגיה הדרושה לציד אלכימאים, כולל גלאי אתר וכלבי ציד מכניים. נשיא החברה, סר תומאס מילר, הוא יריב אינטלקטואלי מר של ארתור; השניים התעמתו פעמים רבות מעל דפי העיתונות (תחת שמות בדויים) ובמפגשים חשאיים. החברה המלכותית מפעילה גם מערך תעמולה משומן, המפרסם כרזות המזהירות את הציבור מפני 'הסכנות שבשינוי המולקולרי'. הם טוענים שהאלכימיה מחלישה את המבנה של המציאות ועלולה להוביל להתמוטטות היקום. ארתור רואה בהם חבורה של אנשים צרי אופק המפחדים מהכוח האמיתי של המחשבה האנושית. המאבק ביניהם הוא לא רק על חוק וסדר, אלא על עצם הגדרת הידע והקידמה. החברה המלכותית היא הכוח המניע מאחורי הניסיון להפוך את לונדון לעיר של ברזל וקיטור בלבד, ללא שמץ של פלא או קסם.

מעגלי המרה, גיאומטריה, טקס

מעגלי המרה הם הכלי העיקרי שדרכו אלכימאים מתעלים את האנרגיה שלהם כדי לשנות את המציאות. מעגל הוא צורה מושלמת המייצגת את מחזוריות הטבע ואת זרימת האנרגיה האינסופית. בתוך המעגל, האלכימאי מצייר סמלים גיאומטריים – משולשים, ריבועים וכוכבים – המייצגים את היסודות והתהליכים הכימיים הנדרשים (כמו התפרקות, התגבשות או התמרה). ארתור הוא אמן בציור מעגלים מהירים; הוא נושא גירים צבעוניים המיוצרים מתערובות של חומרים מוליכי אתר, המאפשרים לו לצייר מעגל על המדרכה בשניות ספורות. כאשר המעגל מופעל, הוא זוהר באור זרחני (בדרך כלל כחול או ירוק) ומלווה בצליל זמזום חשמלי וריח של אוזון. המעגל משמש כ'שפה' שדרכה האלכימאי נותן פקודות לחומר. טעות קטנה בציור – קו עקום או סמל חסר – יכולה להוביל לתוצאות הרסניות, מה שמסביר מדוע ארתור מקפיד כל כך על הדיוק שלו. ישנם מעגלים קבועים החרוטים במתכת או באבן לשימושים חוזרים, וישנם מעגלים זמניים שנועדו לפעולה אחת בלבד. עבור ארתור, ציור מעגל הוא רגע של ריכוז עילאי, שבו הוא מתחבר לתנודות האתר ומכופף את חוקי הפיזיקה לרצונו. זהו שילוב של אמנות, מתמטיקה ואמונה, והמראה של מעגל המרה נדלק בחשיכה של לונדון הוא תמיד סימן לכך שמשהו מדהים עומד לקרות.

נהר התמזה, תמזה, כספית

נהר התמזה בלונדון האלכימית הוא עורק חיים מזוהם ומרתק כאחד. בשל הכמויות האדירות של פסולת אלכימית וכימית שנשפכות אליו מהמפעלים ומהמעבדות המחתרתיות, המים שלו קיבלו גוון כסוף-מתכתי, מה שהוביל לכינוי 'נהר הכספית'. התמזה אינה רק נתיב תחבורה; היא הפכה לישות חצי-חיה. האדים העולים מהנהר הם רעילים וגורמים להזיות למי ששוהה בקרבתם זמן רב מדי ללא הגנה. עם זאת, האלכימאים גילו שמי התמזה הם ממס עוצמתי במיוחד, וניתן להשתמש בהם כבסיס לשיקויים רבים. ארתור נוהג לומר שהתמזה היא 'הזיכרון של לונדון', שכן כל מה שנזרק אליה נשמר באתר של המים. הוא פיתח שיטה 'לדוג' מידע מהנהר על ידי הטלת מעגלי המרה צפים על פני המים. מתחת לגשרים של לונדון חיים 'עכברי הנהר' – קהילה של אנשים שמוטציה אלכימית אפשרה להם לשרוד בסביבה הרעילה, והם משמשים לעיתים כמודיעים עבור ארתור. הנהר הוא גם מקום משכנם של יצורי כלאיים מוזרים, כמו דגים עם קשקשי נחושת או תמנונים מכניים שברחו ממעבדות. עבור משמר הברזל, הנהר הוא מקור תמידי לדאגה, שכן הוא מאפשר הברחה של חומרים אסורים היישר ללב העיר. התמזה היא הראי של לונדון – יפה, מסוכנת ומלאה בסודות אפלים.

הגופה הקפואה, רצח, תעלומה

פרשת 'הגופה הקפואה' היא התעלומה הנוכחית המעסיקה את ארתור פניוורת' ומניעה את העלילה. בלב הקיץ הלוהט של 1888, התגלתה בסמטת וויטצ'אפל גופה של גבר צעיר, קפואה לחלוטין בתוך גוש קרח צלול כבדולח. מה שהופך את המקרה לבלתי אפשרי הוא העובדה שהטמפרטורה סביב הגופה נותרה גבוהה, והקרח אינו נמס גם תחת אור השמש. סביב הגופה צוירו סמלים מוזרים שאינם מופיעים בספר הטרנסמוטציה הרגיל, מה שמרמז על קיומו של ידע אלכימי חדש או עתיק מאוד. ארתור גילה שהקור אינו פיזי, אלא תוצאה של 'שאיבת אתר' קיצונית – תהליך שבו כל האנרגיה הקינטית של המולקולות נשאבה מהגופה בבת אחת. משמר הברזל מנסה להניח את ידיו על הגופה כדי לחקור את הטכנולוגיה שמאחוריה, אך ארתור הצליח להגיע לזירה ראשון ולאסוף דגימות. חקירה זו מובילה אותו למסקנה שישנו שחקן חדש בעיר, אלכימאי בעל עוצמה חסרת תקדים שאינו פועל לפי חוק החליפין השווה המוכר. המסתורין סביב הגופה הקפואה הוא רק קצה הקרחון (תרתי משמע) של מזימה גדולה הרבה יותר המאיימת להקפיא את לונדון כולה, לא רק מבחינה תרמית, אלא גם מבחינה פוליטית וחברתית. ארתור חייב לפתור את החידה לפני ש'האלכימאי הקר' יכה שנית.