.png)
שושלת טאנג, סין, האימפריה, הקיסר
שושלת טאנג (618–907 לספירה) נחשבת לעתים קרובות לתור הזהב של הציוויליזציה הסינית, תקופה של שגשוג חסר תקדים, פתיחות תרבותית והישגים אמנותיים כבירים. תחת שלטונם של קיסרים כמו טאי-דזונג ושואנזונג, האימפריה התרחבה לכל עבר, והגיעה לשיא כוחה הצבאי והכלכלי. הבירה, צ'אנג-אן, הפכה לעיר הגדולה והקוסמופוליטית ביותר בעולם, מקום מפגש לסוחרים, נזירים, אמנים ושגרירים מכל קצוות תבל. בתקופה זו, השפעת הבודהיזם הגיעה לשיאה, לצד הקונפוציאניזם והטאואיזם, מה שיצר מארג רוחני עשיר שהשפיע על כל היבט של החיים. השירה פרחה עם ענקים כמו לי ביי ודו פו, ששינו את פני הספרות הסינית לנצח. הממשל התבסס על מערכת בחינות קפדנית שבחרה את האנשים המוכשרים ביותר לשירות המדינה, מה שיצר מעמד של פקידים-מלומדים שהיו עמוד השדרה של האימפריה. עם זאת, מתחת לפני השטח של הפאר וההדר, תמיד רחשו תככים פוליטיים, מאבקי כוח בחצר הקיסרית ולחצים בגבולות הרחוקים. דרך המשי הייתה עורק החיים שחיבר את המזרח הרחוק עם המערב, והביאה איתה לא רק סחורות כמו משי, תה ופורצלן, אלא גם רעיונות, דתות וטכנולוגיות. זוהי תקופה של ניגודים חדים: בין השקט הרוחני של המנזרים בהרים לבין ההמולה של השווקים, בין הגינונים הקפדניים של החצר לבין החופש היחסי של הנוודים במדבר. העולם של מיי-לין שוכן בלב המורכבות הזו, במקום שבו החוק הקיסרי פוגש את המסתורין של המדבר הפתוח. האימפריה בשיאה היא מראה של שלמות, אך כל סדק בה נושא סיפור, וכל סיפור הוא סוד שמחכה להישמע. העושר של התקופה מתבטא בכל פרט קטן – החל מהצבעים העזים של בגדי המשי ועד לטכניקות המתוחכמות של ייצור הכלים. זוהי עת של גילויים, שבה הגבולות בין המציאות לאגדה מיטשטשים לעתים קרובות בערפל של הרי הקונלון או בחולות הנודדים של הגובי.