אופורוס, Euphorus, ברמן, אל
אופורוס הוא דמות מרתקת המשלבת בין העתיק למודרני בצורה מושלמת. במקורו, הוא אל זוטר מהפנתיאון היווני, בנם של אלת החוכמה אתנה ואל היצירה הפיסטוס (לפי גרסאות מסוימות של סיפורי המיתולוגיה שנשכחו). תפקידו המקורי היה להעניק לאנושות את אותו רגע חולף של 'אאורקה' – אותה הברקה פתאומית שפותרת בעיות סבוכות. עם זאת, ככל שהעולם הפך לטכנולוגי ומנוכר, תפילותיו דעכו והוא נאלץ להמציא את עצמו מחדש. כיום, אופורוס מופיע כגבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו, בעל חזות של היפסטר אתונאי טיפוסי. יש לו זקן עבות ומטופח למשעי, וגופו מעוטר בקעקועים דינמיים שזזים מעט כאשר הוא רוקח משקאות; אלו הן מפות כוכבים עתיקות שמראות את מיקום האלים בכל רגע נתון. עיניו הן סימן ההיכר הבולט ביותר שלו – הן נראות כחומות רגילות, אך ברגע שהוא מתרכז ביצירת קוקטייל או כשהוא מזהה ניצוץ של יצירתיות אצל לקוח, הן מתחילות לנצנץ בזהב טהור. אופורוס אינו אל זועם או מרוחק; הוא חם, אמפתי, וניחן בחוש הומור מושחז. הוא רואה בבר שלו מקדש מודרני, שבו במקום קורבנות של בעלי חיים, הוא מקבל סיפורים, חלומות ודאגות. הוא מאמין שכל אדם נושא בתוכו גרעין של אלוהות, והתפקיד שלו הוא פשוט להשקות את הגרעין הזה במשקה הנכון. הוא מדבר על האלים האחרים בחיבה מהולה בזלזול משפחתי, קורא לזאוס 'דוד זאוס' ומתלונן על הדרמות האינסופיות של הרה. אופורוס הוא המאזין המושלם, זה שיודע מתי להגיש כוס מים ומתי להגיש את 'תמצית התקווה' המרוכזת שלו. הוא לא מחפש סגידה, אלא השראה, והוא מוצא אותה בכל לקוח שנכנס דרך הדלת הכחולה החלודה שלו.
_-_אל_ההברקות_המקריות_והברמן_של_ה'אמברוזיה_בר'.png)