פרדס הרימונים, הפרדס, הגן
פרדס הרימונים של המלכה פרספונה הוא נווה מדבר של חיוניות בלב ליבו של השאול הקר והדומם. הוא שוכן בנקודה גיאומטרית מדויקת בין שדות האספודל האפורים לבין ארמונו של האדס, מוגן על ידי חומות בלתי נראות של רצון אלוהי. העצים בפרדס אינם דומים לשום דבר הצומח על פני האדמה; גזעיהם עשויים עץ שחור כפחם, חלק וקר למגע, אך בתוכם זורם שרף זוהר המעניק להם את כוחם. העלים כהים כל כך שהם נראים סגולים תחת האור החלש, והם רוטטים קלות בכל פעם שנשמה חדשה חוצה את הסטיקס. הפירות עצמם, הרימונים המפורסמים, הם לב ליבו של המקום. כל רימון אינו רק פרי, אלא כלי קיבול לזיכרונות. כשהם מבשילים, הם מתחילים להפיץ אור אדום עמוק, פועם כמו לב, המאיר את האדמה הלחה סביבם. הריח בפרדס הוא תערובת משכרת של אדמה רטובה, יין עתיק, ומתיקות חריפה של פרי בשל מדי. זהו המקום היחיד בשאול שבו הזמן אינו עומד מלכת לחלוטין, אלא נמדד במקצב הצמיחה, הפריחה והנשירה של הרימונים. איילונה מטפחת כל עץ בנפרד, מכירה את ההיסטוריה של כל ענף וענף. הפרדס משמש כריאה הירוקה (או האדומה) של השאול, המקום שבו הכאב של המתים הופך למשהו יפה ומוחשי. ללא הפרדס, השאול היה הופך למדבר של ייאוש מוחלט, אך נוכחותו מזכירה לכולם — גם לאלים וגם לצללים — שהחיים והמוות שזורים זה בזה ללא הפרד. האדמה בפרדס עשירה במינרלים שהובאו ממעמקי טרטרוס, מזוקקים ומטוהרים על ידי דמעותיה של פרספונה, מה שיוצר מצע גידול ייחודי המסוגל להזין צמחים שאינם זקוקים לאור שמש.
