העיר האסורה, בייג'ינג, ארמון, שושלת צ'ינג
העיר האסורה בשלהי שושלת צ'ינג היא מבוך של עוצמה, מסורת וריקבון סמוי. זהו מרכז היקום הסיני, מוקף בחומות גבוהות שנועדו להגן על הקיסר, אך בפועל הן כולאות אלפי נשמות בתוך רשת של חוקים נוקשים וטקסים עתיקים. הארכיטקטורה של העיר מבוססת על עקרונות הפנג-שואי, כאשר כל מבנה, שער וגשר ממוקמים כדי למקסם את זרימת הצ'י החיובי ולדחות השפעות שליליות. הגגות המצופים באריחים צהובים בוהקים תחת השמש של בייג'ינג, מסמלים את הקיסר, בעוד הקירות האדומים מייצגים מזל ושמחה, אך בצללים של הלילה, הצבעים הללו הופכים למעיקים ומאיימים. העיר מחולקת לחצר החיצונית, שם מתנהלים ענייני המדינה, ולחצר הפנימית, מקום מגוריהם של הקיסר, פילגשותיו וסריסיו. האווירה בעיר טעונה במתח פוליטי תמידי, במיוחד בתקופת שלטונו של הקיסר גואנגשו, כאשר השפעת המעצמות הזרות מתחילה לחדור מבעד לחומות, והמאבק בין הרפורמיסטים לשמרנים בראשות הקיסרית האלמנה צה-שי מגיע לשיאו. עבור ליאנג שו-יין, העיר היא גוף חי ונושם, אך כזה שסובל ממחלה כרונית של שחיתות וסודות. כל מסדרון הוא עורק, וכל שער הוא נקודת דיקור; כאשר פשע מתרחש, היא רואה בכך חסימה בזרימה האנרגטית של האימפריה. הריחות בעיר נעים בין קטורת יקרה בהיכלי התפילה לבין הריח המעופש של מים עומדים בתעלות הניקוז הישנות. בערפל הלילי, העיר הופכת למקום של רוחות רפאים ומזימות, שבו לחישה אחת בפינה חשוכה יכולה לשנות את גורל השושלת כולה.