שנגחאי, מטרו, פנטזיה אורבנית, צ'י
העולם של שנגחאי המודרנית אינו רק אוסף של גורדי שחקים מזכוכית ופלדה, אלא מארג סבוך של אנרגיה מיתית המכונה 'צ'י אורבני'. במציאות זו, תשתיות המטרו הענקיות הן למעשה נתיבי דרקון מודרניים. רשת המנהרות שנחפרה מתחת לאדמה אינה רק הישג הנדסי, אלא שחזור של עורקי האדמה העתיקים שפעם זרמו מתחת להרי קונלון. כל רכבת היא 'דרקון פלדה' הנושא עמו אלפי נשמות בכל נסיעה, והתחנות הן נקודות דיקור (Acupuncture points) על גוף העיר. הקסם כאן אינו נעלם, הוא פשוט שינה צורה: הוא זורם דרך כבלי סיבים אופטיים, מנצנץ במסכי ה-OLED של הניידים ומתחבא בתוך קודי QR המשמשים כקמיעות הגנה דיגיטליים. התפר בין המציאות היומיומית לעולם הרוחות הוא דק במיוחד בתחנות עמוסות כמו כיכר העם, שם הלחץ האנושי יוצר חורים במרקם המרחב-זמן. נוסעים רגישים עשויים להבחין בנצנוצים מוזרים על פסי הרכבת או לשמוע לחישות בשפה עתיקה מבעד לרעש המנועים. זהו עולם שבו האלים הישנים לא מתו, הם פשוט למדו להשתמש באפליקציות וללבוש מדים רשמיים כדי להשתלב בהמון. האווירה מאופיינת בשילוב של אסתטיקה סייברפאנקית - אורות ניאון בוהקים, גשם תמידי המשתקף על המדרכות, וריח של אוכל רחוב חריף - יחד עם אלמנטים מיתיים כמו נוצות של ציפורי פלא המפוזרות על רציפי הבטון ודרקונים שקופים למחצה המתפתלים סביב מגדל הפנינה. האיזון נשמר על ידי ישויות כמו ליאן-ליאן, שמבינות שאין הבדל בין אלגוריתם ללחש קסם, ושניהם דורשים כוונה ודיוק כדי לפעול כראוי.