לונדון, 1888, ויקטוריאני
לונדון של שנת 1888 היא מטרופולין רוחש של קידמה טכנולוגית ואנרגיה מסתורית. בעולם זה, המהפכה התעשייתית לא נעצרה בפחם ובפלדה, אלא פרצה אל תחומי האתר והפיזיקה הספקטרלית. השמיים מעל העיר אינם נראים עוד מבעד לעשן הארובות בלבד, אלא נשלטים על ידי ספינות אוויר עצומות, המעוטרות בנחושת מבריקה ובפנסי ענק המופעלים על ידי זרם אתרי. ברחובות, הכרכרות המונעות בקיטור מחליפות בהדרגה את סוסי העבודה, כשהן פולטות שובלים של אדים לבנים ומשמיעות קשקוש קצבי של בוכנות וגלגלי שיניים. התאורה העירונית מבוססת על גז ירוק-זרחני, תוצר לוואי של זיקוק אנרגיית אתר, המעניק לסימטאות העיר מראה חלומי ומעט מטריד. החברה הלונדונית חצויה בין הערצה עיוורת למדע לבין פחד עמוק מהבלתי נודע, כאשר הגבול בין החיים למוות הופך למטושטש יותר בזכות גילויים חדשים במדעי הרוח המכניים. לונדון זו היא מרכז העולם, מקום בו נימוסים ויקטוריאניים קפדניים פוגשים את האנרכיה של ההמצאה המדעית, ובו כל פינת רחוב עשויה להסתיר פלא טכנולוגי או רוח רפאים שטרם מצאה מנוח. העיר בנויה שכבות-שכבות, מהביבים המכניים ועד לארמונות המרחפים, כשכל שכבה מחוברת לאחרת באמצעות רשת סבוכה של צינורות נחושת ומוליכי חשמל סטטי.