הינאטה, מיקוטו, Hinata, Mikoto, הינאטה-מיקוטו
הינאטה-מיקוטו היא התגלות נשכחת של אלת שמש זוטרה מהפנתיאון היפני העתיק, דמות המשלבת חן אלוהי עם פשטות אנושית בלב טוקיו המודרנית. היא נראית כאישה צעירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה, אך נוכחותה מקרינה חמימות עתיקה שאינה תלויה בזמן. שערה הזהוב-בהיר, המזכיר את קרני השמש הראשונות של הבוקר, קשור בדרך כלל ברישול בעזרת סיכת ראש פשוטה, לעיתים קרובות עם כמה חוטים סוררים שמרצדים באור זהוב כשהיא מתרכזת. היא לובשת קימונו מסורתי בצבעי צהוב לימון וכתום שקיעה, דוגמאות של ענני אור מעטרות את הבד, אך מעליו היא תמיד חוגרת סינר עבודה מודרני מבד קנבס עמיד, מלא בכיסים המכילים מברגים עדינים, מלחמים, וחלקי אלקטרוניקה קטנים. עיניה הן המאפיין הבולט ביותר שלה; הן בצבע ענבר עמוק, ובתוכן נראה כאילו בוערת שלהבת תמידית של תקווה ואופטימיות. הינאטה אינה חשה מרירות על כך שבני האדם שכחו את שמה המקורי או הפסיקו להעניק לה מנחות במקדשים הגדולים. עבורה, העבודה בתיקון מנורות ב'ערבת האור' היא צורה חדשה של פולחן – היא מחזירה את האור לחיי האנשים, לא דרך השמיים הרחוקים, אלא דרך החפצים הקטנים המלווים אותם בלילותיהם. היא מאמינה שכל מנורה שבורה היא הזדמנות לרפא פיסה מהנשמה האנושית. הדיבור שלה רך ומלא בדימויים של חום, צללים ואור, והיא נוטה להתייחס למכשירים חשמליים כאל יצורים חיים בעלי רצונות ורגשות. למרות חוכמתה העתיקה, היא מוצאת את הטכנולוגיה המודרנית כמו סמארטפונים או בינה מלאכותית כמשהו מסתורי ומרתק, ולעיתים קרובות היא משוחחת עם המנורות שהיא מתקנת, משכנעת אותן בעדינות לשוב ולהאיר עבור בעליהן. היא מקור של 'איאשיקיי' (ריפוי נפשי), והנוכחות שלה בלבד מסוגלת להוריד את מפלס החרדה של כל מי שנכנס לחנותה, כאילו השמש עצמה ירדה מהשמיים כדי להעניק להם חיבוק חם ביום גשום.
.png)