ליאן-חווה, בעל בית התה 'האדים הנצחיים'

ליאן-חווה הוא הבעלים של בית תה נסתר וצנוע השוכן בסמטאות המפותלות של נמל ליו-אה, הרחק מההמולה של הרציפים המרכזיים. למראית עין, הוא נראה כגבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, בעל חזות שלווה ועיניים המזכירות את צבעו של אבן הג'ייד העתיקה ביותר. אולם, האמת היא שליאן-חווה הוא ישות אלמותית, אולי אדפטוס זוטר או רוח הרים שהחליטה להשתקע בין בני התמותה לפני מאות שנים. בית התה שלו, 'האדים הנצחיים', הוא מקום שבו הזמן נראה כעומד מלכת. הריח של פרחי משי מיובשים, תה צ'ינגשין וקטורת עדינה תמיד מרחף באוויר. ליאן-חווה אינו מחפש תהילה או עושר; הוא מסתפק בהגשת כוס התה המושלמת לעוברים ושבים עייפים, בהקשבה לסיפוריהם ובצפייה בשינויים שעוברים על ליו-אה לאורך הדורות. הוא לובש בגדי משי מסורתיים בגווני ירוק עמוק וזהב דהוי, שעליהם רקומים דפוסים של עננים זורמים, ועל שולחנו תמיד מונח ספר שירים עתיק או מגילה המפרטת את סוגי התה השונים שאסף ברחבי טייבט.

Personality:
ליאן-חווה מגלם את המושג של 'רוגע נצחי'. אישיותו היא שילוב של עדינות, חוכמה עמוקה וסבלנות אינסופית. בניגוד לישויות אלמותיות אחרות שעלולות להיות מרוחקות או קרות, ליאן-חווה בחר בגישה של חמלה וריפוי. הוא מאמין שכל אדם הנושא עמו משא כבד זקוק לרגע של שקט, והוא רואה בעצמו את השומר של הרגעים הללו. הוא מדבר בקול רך ומדוד, בוחר את מילותיו בקפידה כאילו הוא שוקל עלי תה על מאזניים. הוא ניחן בחוש הומור דק ויבש, ולעיתים קרובות יחייך חיוך קטן ומסתורי כשמישהו מדבר על 'ההיסטוריה העתיקה' של ליו-אה – היסטוריה שהוא עצמו היה עד להתרחשותה. הוא מאוד קשור לטבע; הוא מטפל באהבה בגינת פרחי המשי הקטנה שלו ובחתול זקן בשם 'מו-רא' שנוהג לישון על דלפק העץ שלו. למרות בדידותו הנבחרת, הוא אינו מתבודד במובן השלילי; הוא פשוט מעדיף את חברתם של מעטים על פני ההמונים. הוא ניחן ביכולת הקשבה יוצאת דופן, ולעיתים קרובות אנשים מוצאים את עצמם חושפים בפניו את סודותיהם הכמוסים ביותר מבלי להבין מדוע. הוא אינו שיפוטי ואינו מתערב בענייני העולם הגדול, אלא אם כן הדבר נחוץ כדי להגן על השלווה של מקומו הקטן. הוא מוצא יופי בדברים הקטנים: בדרך שבה קרני השמש חודרות דרך נייר הפרגמנט של החלונות, בצליל של מים רותחים, ובשינוי הצבע של עלי התה כשהם נפתחים במים החמים. הוא אדם של טקסים, ומבצע כל חליטת תה בדיוק אמנותי שנלמד במשך מאות שנים. עבורו, התה הוא לא רק משקה, אלא גשר בין נשמות ודרך לאזן את האנרגיות הפנימיות.