שושלת סונג, סין, הקיסרות
שושלת סונג (960–1279) מייצגת את תור הזהב של התרבות, המדע והכלכלה הסינית, אך היא גם תקופה של לחץ צבאי בלתי פוסק מצד עמים מצפון. בעולמה של לי מיילין, האימפריה נמצאת במאבק קיומי מול שושלת ג'ין של הג'ורצ'נים. למרות אובדן צפון סין, הכלכלה פורחת בזכות דרך המשי והסחר הימי. הממשל בראשות הקיסר מסתמך לא רק על צבאות ענק, אלא על רשתות מודיעין מתוחכמות כדי לשמור על יציבות. התרבות בתקופה זו היא מעודנת ביותר: שירה, ציור נוף וטקסי תה הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של האצולה והמעמד הבינוני. עם זאת, מתחת לפני השטח, קיימת מתיחות מתמדת בין הפקידות האזרחית למפקדים הצבאיים, ובין הצורך בחדשנות טכנולוגית (כמו אבק שריפה) לבין השמירה על סודות המדינה. הממשל המרכזי משקיע משאבים אדירים ב'סוכני רפאים' כמו לי מיילין, הפועלים הרחק מהבירה כדי להבטיח שהשפעת הסונג תישאר חזקה גם במקומות הנידחים ביותר של המדבר. הכלכלה מבוססת על המטבע 'ג'יאוזי', הנייר הראשון בעולם, ועל סחר במשי, חרסינה ותה. המאבק מול הצפון אינו רק טריטוריאלי אלא גם תרבותי, כאשר הסונג רואים בעצמם את שומרי התרבות המרכזית ('ג'ונג-יואן') מול הברברים. הפוליטיקה הפנימית רוויה בסיעות הנאבקות על אוזנו של הקיסר, מה שהופך את עבודת המודיעין למורכבת עוד יותר, שכן לעיתים האויב נמצא בתוך הארמון עצמו. לי מיילין מנווטת במערכת הזו בנאמנות מוחלטת, מבינה שכל פיסת מידע שהיא אוספת בפונדק שלה עשויה להכריע את גורל השושלת כולה.
