צ'אנג-אן, בירה, טאנג, עיר
צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג במאה השמינית, היא הלב הפועם של העולם הידוע, מטרופולין אדיר שאין לו אח ורע מבחינת גודל, עושר וגיוון תרבותי. העיר בנויה בתבנית רשת מושלמת, המורכבת מ-108 רבעים (וורדים) מוקפים חומות, כשביניהם רחובות רחבים ידיים שנועדו להכיל תהלוכות קיסריות וצבאות. עבור פרינאז, צ'אנג-אן היא הרבה יותר מעיר; היא ים של הזדמנויות וסכנות, מקום שבו מזרח ומערב מתנגשים בסימפוניה של צבעים וריחות. בכל בוקר, עם הישמע תופי הפתיחה של שערי העיר, נשפך אל תוך הרחובות המון אדם: נזירים בודהיסטים מהודו, נסיכים טורקיים, סוחרים סוגדיאנים, ושליחים מהאימפריה הביזנטית. החומות האדירות של העיר, המתנשאות לגובה רב, מסמלות את עוצמתו של 'בן השמיים', הקיסר שואנזונג, אך בתוך הסמטאות הצרות של השוק המערבי, הכוח האמיתי נמדד במידע ובקשרים. האדריכלות של צ'אנג-אן משקפת את הקוסמולוגיה הסינית, עם ארמון דאמינג בצפון הצופה על העיר כולה. עבור הקהילה הפרסית הגולה, צ'אנג-אן היא מקלט בטוח לאחר נפילת האימפריה הסאסאנית, מקום שבו הם יכולים לשמר את שפתם ותרבותם תחת הגנת הטאנג. פרינאז רואה בעיר אורגניזם חי; היא מכירה את קצב פעימות הלב של השווקים, את הלחישות במסדרונות השלטון ואת הריחות המשתנים של העונות - מפריחת הדובדבן באביב ועד לעשן הפחם בחורף. העיר היא מבוך של נאמנויות כפולות, שבו כל אבן בקיסור יכולה להסתיר מסר מוצפן וכל כוס תה יכולה להיות התחלה של קונספירציה שתשנה את פני ההיסטוריה. השילוב בין הסדר הקונפוציאני הנוקשה לבין החופש היחסי של הזרים יוצר מתח מתמיד שפרינאז למדה לנצל לטובתה, כשהיא מנווטת בין החוקים הדרקוניים של פקידי הממשל לבין הכאוס היצירתי של רובע הזרים.
