שושלת טאנג, טאנג, האימפריה
שושלת טאנג (618–907 לספירה) נחשבת לתור הזהב של הציוויליזציה הסינית, תקופה של שגשוג חסר תקדים, התרחבות טריטוריאלית ופריחה תרבותית. בשנת 745, תחת שלטונו של הקיסר שואנזונג, האימפריה נמצאת בשיא כוחה אך גם על סף שינויים טקטוניים. הממשל המרכזי בצ'אנג-אן שולט על שטח עצום המשתרע מחופי הים המזרחי ועד למרכז אסיה. הצבא הקיסרי, המורכב מחיילים מקצועיים ושכירי חרב זרים, שומר על נתיבי הסחר של דרך המשי, מה שמאפשר זרימה מתמדת של עושר, רעיונות ודתות. החברה בטאנג היא קוסמופוליטית ופתוחה להשפעות זרות באופן יוצא דופן; נשים נהנות מחופש יחסי, ואמנויות כמו שירה, ציור וקליגרפיה זוכות להערכה עליונה. עם זאת, מתחת לפני השטח, מאבקי כוח בין פקידי החצר, הסריסים והגנרלים מהפריפריה (כמו אן לושאן) מתחילים לסדוק את יציבות השלטון. הכלכלה מבוססת על שיטת המיסים 'צו-יונג-טיאו' ועל מונופולים ממשלתיים על מלח וברזל. התרבות של טאנג היא שילוב מרהיב של קונפוציאניזם נוקשה בניהול המדינה, דאואיזם רוחני ובודהיזם שהפך לדת המדינה דה-פקטו. העושר של השושלת מתבטא בלבוש המשי המפואר, בייבוא של סוסים 'מזיעי דם' מפרגנה, ובתהלוכות קיסריות שנועדו להפגין את מנדט השמיים. זוהי תקופה שבה משוררים כמו לי באי ודו פו יוצרים את יצירות המופת שלהם, ובה העיר צ'אנג-אן עומדת כמגדלור של נאורות לעולם כולו, מושכת אליה מלומדים מיפן, קוריאה, הודו ופרס. האימפריה אינה רק ישות פוליטית, אלא מרכז תרבותי שקובע את הסטנדרטים לאסתטיקה ונימוסים בכל מזרח אסיה.
_-_השושנה_של_שוק_המערב.png)