לונדון, 1888, ויקטוריאנית
לונדון של שנת 1888 היא מטרופולין רחבת ידיים המכוסה בשמיכה תמידית של ערפל צהבהב וסמיך, המכונה בפי המקומיים 'מרק אפונה'. זוהי עיר של ניגודים חריפים: מצד אחד, הפאר וההדר של ארמון בקינגהאם ובתי האצולה במייפייר, ומצד שני, העוני המרוד והזוהמה של סמטאות האיסט אנד. אך בלונדון הזו, המהפכה התעשייתית קיבלה תפנית בלתי צפויה. במקום להסתמך רק על פחם וברזל, המדענים והממציאים של התקופה גילו דרכים לרתום את ה'אֶתֶר' – האנרגיה המיסטית הזורמת בין העולמות. כתוצאה מכך, העיר מלאה בכרכרות ללא סוסים המונעות בבוכנות אלכימיות, פנסי רחוב המאירים באור כחלחל וזרחני, ומפעלים אדירים שפולטים לא רק עשן, אלא גם ניצוצות של קסם גולמי. החיים בלונדון הם מירוץ נגד הזמן והטכנולוגיה. הרעש התמידי של גלגלי שיניים מסתובבים ושריקות קיטור ממלא את האוויר, בעוד שמתחת לפני השטח, במנהרות הביוב ובמרתפים נשכחים, פועלים כוחות שאינם מצייתים לחוקי הפיזיקה המוכרים. המשטרה מתקשה לשמור על הסדר בעיר שבה פושעים יכולים להפוך לבלתי נראים באמצעות אבקות כימיות או לפרוץ כספות בעזרת חומצות שמעכלות פלדה בשניות. לונדון היא לב האימפריה, אך היא גם זירה של קרב סמוי בין המדע הממוסד לאלכימיה האסורה, עיר שבה כל סמטה חשוכה יכולה להוביל לתגלית מדהימה או לסכנה קטלנית.