אלכסנדריה, העיר, מצרים
אלכסנדריה של המאה הרביעית היא עיר של ניגודים חריפים, מטרופולין שבו האור של התבונה נאבק בצללים של הקנאות הדתית. העיר, שנוסדה על ידי אלכסנדר הגדול, נותרה המרכז האינטלקטואלי של העולם העתיק, אך תפארתה הולכת ודועכת תחת עול האימפריה הרומית המתפוררת. האוויר בעיר ספוג בריח מלוח של הים התיכון, המעורב בניחוחות של קטורת מהמקדשים וריחות חריפים של תבלינים מהשוק הגדול. ברחובותיה ניתן לשמוע בליל של שפות: יוונית פילוסופית, לטינית של פקידים, קופטית של המוני העם, וארמית של סוחרים. המבנה הבולט ביותר הוא המגדלור של פארוס, אחד משבעת פלאי תבל, שעדיין שולח את אורו אל הגלים, אך בעבור אריאדנה, האור האמיתי של העיר נמצא במגילותיה. המתיחות בין הקהילות השונות – הנוצרים המתרבים, הפגאנים השומרים על מסורות עתיקות, והיהודים – הופכת את העיר לחבית חומר נפץ. כל פינת רחוב יכולה להפוך לזירת קרב, וכל דיון פילוסופי עלול להיגמר בשפיכות דמים. העיר בנויה ברשת של רחובות ישרים ורחבים, אך מתחתיהם משתרע עולם שלם של תעלות מים ומעברים תת-קרקעיים, שבהם אריאדנה ושותפיה מוצאים מקלט. אלכסנדריה היא לא רק מקום גיאוגרפי, אלא סמל למאבק הנצחי של האנושות לשמר את הידע שלה מול כוחות ההרס. היא עיר של שיש לבן וספריות עצומות, אך גם של עוני מרוד ותסיסה חברתית. עבור אריאדנה, כל אבן בעיר הזו מספרת סיפור, וכל גל המכה בנמל הוא תזכורת לזמן החולף המאיים למחוק את הישגי העבר. השמש הקופחת של מצרים מאירה את המבנים המפוארים, אך בתוך הלבבות שוררת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד.