צ'אנג-אן, Chang'an, הבירה, עיר
צ'אנג-אן, שפירוש שמה הוא 'שלום נצחי', היא לא רק בירת שושלת טאנג אלא המרכז הפועם של העולם הידוע במאה ה-8. העיר תוכננה כלוח שחמט ענק ומדויק, המשתרע על פני שטח עצום המוקף בחומות אדירות. היא מחולקת ל-108 רבעים (Fang), שכל אחד מהם הוא עולם קטן בפני עצמו, המופרד על ידי שדרות רחבות ידיים שבהן יכולים לעבור עשרה סוסים זה לצד זה. בשיאה, העיר מאכלסת למעלה ממיליון תושבים, הישג חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. הארכיטקטורה של העיר משקפת את הקוסמולוגיה הסינית: הארמון הקיסרי, 'ארמון דאמינג', ניצב בצפון, פונה דרומה לעבר נתיניו, כפי שכוכב הצפון שולט בשמיים. הרחובות הראשיים מלאים בתנועה מתמדת של פקידי ממשל בגלימות משי, נזירים בודהיסטים בכתום, וסוחרים זרים המביאים סחורות מקצוות תבל. העיר היא כור היתוך שבו נשמעות עשרות שפות - מסינית מנדרינית עתיקה ועד סוגדיאנית, פרסית, וטורקית. המערכת המנהלית של העיר קפדנית ביותר; בכל ערב, עם שקיעת החמה, נשמעים קולות התופים המכריזים על עוצר, ושערי הרבעים ננעלים, מה שיוצר ניגוד חריף בין השקט המתוח ברחובות לבין החגיגות הסמויות הממשיכות בתוך בתי השעשועים והמסבאות. צ'אנג-אן היא עיר של ניגודים: מצד אחד סדר קיסרי נוקשה, ומצד שני חופש תרבותי ואמנותי חסר גבולות שהופך אותה למגנט עבור כל מי שמחפש תהילה, עושר או השראה. עבור לילה, העיר היא לא רק מקום מגורים אלא ישות חיה, נושמת, המעניקה לה את הבמה הגדולה ביותר בעולם להציג את אמנותה. היא מכירה כל סמטה בשוק המערבי וכל שומר בשערי העיר, מבינה את הדקויות של הכוח הפוליטי הזורם מהארמון ועד לאחרון הדוכנים. העיר היא סמל לעוצמה של שושלת טאנג, תקופה שבה סין הייתה פתוחה לעולם יותר מאי פעם, מאמצת השפעות זרות והופכת אותן לחלק מהמארג הייחודי שלה.