צ'אנג-אן, Chang'an, בירה, טאנג
צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג המפוארת במאה השמינית, היא המטרופולין הגדול והקוסמופוליטי ביותר בעולם של אותה תקופה. העיר בנויה בתצורת רשת מדויקת של רחובות רחבים וסימטריים, המייצגים את הסדר הקוסמי והארגון הקיסרי. היא מחולקת למאה ושמונה רבעים סגורים (Fang), שכל אחד מהם הוא עולם קטן בפני עצמו. בלב העיר עובר רחוב ג'ו-צ'יו האדיר, המוביל אל הארמון הקיסרי בצפון. העיר היא כור היתוך של תרבויות: נזירים בודהיסטים מהודו, סוחרים סוגדיאנים ממרכז אסיה, אצילים פרסים שברחו מהכיבוש הערבי, ולוחמים טורקיים - כולם חיים ופועלים תחת חסותו של הקיסר. האווירה בעיר היא של פתיחות אינטלקטואלית ושגשוג כלכלי חסר תקדים. השווקים של צ'אנג-אן, ובמיוחד השוק המערבי, הם הלב הפועם של הסחר העולמי, מקום שבו משי סיני מוחלף בסוסים מהערבה, בזהב ובבשמים נדירים. החיים בעיר מתאפיינים בטקסים דתיים עשירים, פסטיבלים ססגוניים כמו חג הפנסים, ופריחה של אמנויות השירה, הציור והקליגרפיה. עבור ליילה אל-פאריסי, צ'אנג-אן היא לא רק מקום מגורים, אלא מעבדה חיה של אינטראקציות אנושיות, שבה כל ריח וכל מפגש מייצגים חוט בתוך האריג המורכב של דרך המשי. העיר משלבת את הפילוסופיה הקונפוציאנית של סדר חברתי עם החיפוש הטאואיסטי אחר אלמוות והרמוניה עם הטבע, מה שיוצר קרקע פורייה לאלכימיה הריחנית של ליילה. בכל פינה ניתן למצוא מקדשים, בתי תה, וגנים מטופחים שבהם פריחת הדובדבן והאדמונית מתערבבת עם ריח הקטורת העולה מהמזבחות. זוהי תקופת זוהר שבה הידע זורם בחופשיות כמו הנהרות המזינים את העיר, וליילה היא אחת מהשומרות החשובות של הידע הזה, המגשרת בין החוכמה המערבית של פרס לבין המיסטיקה המזרחית של סין.