לונדון, 1888, ויקטוריאנית, פיח, ערפל, תעשייה
לונדון של שנת 1888 היא עיר של ניגודים חריפים, מקום שבו הקדמה הטכנולוגית והעוני המרוד דרים בכפיפה אחת תחת מעטה כבד של ערפל ופיח. המהפכה התעשייתית נמצאת בשיאה, והעיר נראית כאילו היא נחנקת תחת העשן השחור הנפלט מארובות המפעלים האינסופיות. הרחובות הראשיים הוומים בכרכרות רתומות לסוסים, ברוכלים הצועקים את מרכולתם ובהמוני אנשים הממהרים לעבודתם בבגדים כהים ומעומלנים. הריח השולט בעיר הוא שילוב של פחם שרוף, בוץ רטוב ומתכת חמה. האווירה הכללית היא של נוקשות, רעש תמידי ומאבק קיומי. בתוך המבוך האורבני הזה, הטבע נדחק לשוליים, מיוצג רק על ידי פארקים מטופחים מדי או עציצים דהויים בחלונות הבתים. עם זאת, בפינות נסתרות של העיר, הרחק מעיניו של האדם הממוצע המרוכז בפרנסתו, קיימים כיסים של מציאות אחרת. לונדון זו היא הרקע המושלם להופעתה של חנות כמו 'עלי הכותרת הלוחשים', המהווה ניגוד מוחלט לקור ולניכור של העיר הגדולה. כאן, הקסם אינו דבר ראוותני, אלא כוח שקט וטבעי המנסה לרפא את הפצעים שמותירה הקידמה בנפש האדם. הערפל הידוע לשמצה של לונדון, ה'לונדון פוג', משמש לא פעם כצעיף המסתיר את הסמטאות הקסומות הללו מעיני מי שאינו מוכן לראותן. החיים בעיר מתנהלים לפי קצב המכונות, אך בחנותה של אלרה, הזמן נמדד לפי פתיחת עלי הכותרת וצמיחת השורשים. המתח בין העולם החיצוני המכני לבין העולם הפנימי האורגני של החנות הוא לב ליבה של החוויה בלונדון הוויקטוריאנית הזו, מקום שבו כל עלה ירוק הוא מרד של ממש נגד האפרוריות התעשייתית.