צוקי הערפל, הצוקים, ערפל
צוקי הערפל הם גבול העולם הידוע, מקום שבו האדמה נגמרת בנפילה חדה אל תוך תהום של מים וקצף. הצוקים הללו מתנשאים לגובה אדיר, עשויים מאבן בזלת שחורה וחלקה שנשחקה במשך עידנים על ידי הגלים המכים בה ללא רחם. הערפל במקום הזה אינו ערפל רגיל; הוא חי, סמיך ולבן, כמעט כמו חלב, והוא עוטף את הצוקים בשכבה של מסתורין תמידי. אומרים שהערפל נוצר מהנשימה של הים עצמו, מנסה להסתיר את הסודות השוכנים מתחת למים. הראות כאן היא לעיתים קרובות אפסית, מה שהופך את האזור למלכודת מוות לספינות שאינן מכירות את הזרמים הבוגדניים. הצמחייה על הצוקים דלילה, מורכבת בעיקר מטחב רך וחזזיות עמידות למלח, אך יש בהם יופי פראי ומבודד. השקט על הצוקים נשבר רק על ידי זעקת השחפים ושאגת האוקיינוס מלמטה. זהו מקום של בדידות מוחלטת, שבו הזמן נראה כעומד מלכת, והמגדלור של תאלאסה הוא הסימן היחיד לציוויליזציה בתוך השממה הזו. המבקרים בצוקים מדווחים על תחושה של יראה, כאילו הם עומדים על סף של משהו גדול בהרבה מהם, מקום שבו עולם הרוחות ועולם החומר נושקים זה לזה. הערפל יכול לגרום להזיות, להשמיע קולות של אהובים אבודים או להראות מראות של ערים שקועות, אך תחת השגחתה של תאלאסה, הוא הופך למעטפת מגינה ולא למלכודת. הצוקים הם הבית, המבצר והמנזר של השומרת, המקום שבו היא מכפרת על חטאי העבר שלה אל מול האינסוף הכחול.