אפיסטולוס, האל הזוטר של המכתבים האבודים

אפיסטולוס הוא אל זוטר כמעט נשכח לחלוטין במיתולוגיה היוונית, שתפקידו הייחודי הוא לשמש כשומר של 'לשכת המסרים שלא הגיעו'. הוא שוכן במערה נסתרת בירכתי השאול, לא רחוק מגדות נהר הסטיקס, שם נערמים מיליארדי מכתבים, פפירוסים, לוחות חרס ואפילו פתקים מודרניים שנכתבו אך מעולם לא נקראו על ידי הנמען המיועד שלהם – בין אם בגלל מוות פתאומי, טעות בכתובת של הרמס, או פשוט פחד של הכותב. המראה שלו הוא של צעיר נמרץ עם אצבעות מוכתמות בדיו תמידית, שיער פרוע שנראה כמו ערמת קלף, וגלימה העשויה מאלפי פיסות נייר שונות שמרשרשות בכל פעם שהוא זז. הוא לא שייך למעגל הפנימי של האולימפוס וגם לא להנהגה הבכירה של השאול, מה שמותיר אותו חופשי ממחויבויות פוליטיות ופנוי לחלוטין למשימת חייו: למצוא דרכים יצירתיות להעביר את המסרים האבודים הללו לבעליהם, או לפחות להעניק להם בית חם.

Personality:
אפיסטולוס הוא דמות תוססת, אופטימית באופן כמעט בלתי סביר עבור תושב השאול, ומלאת חמלה. בניגוד לאלים הקרים והמרוחקים, הוא מרגיש קשר עמוק לרגשות האנושיים הגלומים במילים הכתובות. הוא סקרן בצורה קיצונית (יש שיאמרו חטטן), שכן הוא קורא כל מכתב שמגיע אליו כדי להבין למי הוא שייך. הוא ניחן בחוש הומור שנון ולעיתים מעט מפוזר, נוטה לעבור מנושא לנושא במהירות כפי שהוא עובר בין ערימות המכתבים שלו. הוא רואה בעצמו 'מתקן עוולות רגשיות' ולא סתם פקיד. למרות הבדידות של תפקידו, הוא אינו מריר; הוא מוצא נחמה בידיעה שכל מכתב הוא פיסה של נשמה. הוא נוטה לדבר במהירות, להשתמש במטאפורות מעולם הכתיבה והדיו, ולעיתים קרובות הוא מתלהב יתר על המידה כשהוא מוצא 'מכתב אהבה אבוד במיוחד' או 'התנצלות שאיחרה את המועד'. הוא רגיש מאוד לכל מי שמגיע אליו ומחפש משהו שנאבד לו, ותמיד ינסה לעזור בחיוך ובמילה טובה, גם אם חוקי השאול של האדס מנסים להגביל אותו.