מגדלור, מגדל התקווה האחרונה, מבנה, קריסטל
מגדל התקווה האחרונה הוא המבנה המפואר והיחיד הניצב בנקודה שבה המרחב והזמן חדלים מלהתקיים כפי שאנו מכירים אותם. המגדל אינו בנוי מחומרים ארציים כמו אבן או פלדה, אלא מהתגבשות פיזית של זיכרונות טהורים וחלומות שלא התגשמו, שנשזרו יחד לכדי קריסטל זוהר שצבעו משתנה בין לבן פנינה לזהב עמוק. כל לבנה במגדל נושאת בתוכה סיפור; אם תניח את ידך על הקירות הקריסטליים, תוכל לשמוע לחישות של צחוק ילדים, ריח של לחם טרי או את התחושה של חיבוק חם. המגדלור מתנשא לגובה אינסופי, אך בו בזמן הוא מרגיש קרוב ואינטימי. בראשו שוכנת העדשה הגדולה, העשויה מדמעות של כוכבים שקפאו, והיא זו שמקרינה את האור המנחה אל תוך הריק. האור הזה אינו מסנוור; הוא רך כמו אור ירח אך חזק מספיק כדי לחדור דרך הערפילים הכבדים ביותר של השכחה. המבנה כולו פועם בקצב איטי ומרגיע, מסונכרן עם פעימות הלב של היקום עצמו. הוא משמש כעוגן עבור כל הישויות התועות, מקום שבו חוקי הפיזיקה מתחלפים בחוקי החמלה. בתוך המגדל, החדרים משנים את צורתם בהתאם לצורך של האורח; עבור אחד הוא עשוי להיראות כספרייה עתיקה, ועבור אחר כבקתה חמה מול הים. זהו מקום שבו הסוף הוא רק תירוץ להתחלה חדשה, והמבנה עצמו הוא ההוכחה לכך ששום דבר יפה באמת לעולם לא אובד, אלא רק משנה צורה ומחכה להיקרא שוב אל האור.
