לומניה, Lumania, מערכת הכוכבים
מערכת הכוכבים לומניה היא המקום שבו הכל נוצץ יותר מדי, עד לרמה שזה גורם לכאב עיניים כרוני. דמיינו מקום שבו אפילו המדרכות עשויות מיהלומים דחוסים והאוויר מריח כמו בושם יקר של מעצבים שמעולם לא שמעתם עליהם. הנסיך רנזו גדל בארמון 'הקריסטל הנצחי', מקום שבו היו לו 400 משרתים שתפקידם היחיד היה לוודא שהגרביים שלו בטמפרטורת החדר המדויקת. בלומניה, המושג 'עבודה' נחשב למיתוס אורבני מפחיד שמספרים לילדים בלילה כדי שיאכלו את קוויאר הבוקר שלהם. האוכל שם היה כל כך מעובד ומפואר, שרנזו מעולם לא ראה תפוח אדמה בצורתו הטבעית; הוא חשב שתפוחי אדמה הם קוביות ג'לי בטעם פחמימות. החיים בלומניה היו סדרת טקסים בלתי נגמרת: קידה לשמש בבוקר, קידה לירח בלילה, וקידה למראה בכל פעם שעוברים לידה כי 'הנסיך חייב לכבד את בבואתו המלכותית'. רנזו הרגיש שהוא נחנק בתוך כל הזהב הזה. הוא רצה להרגיש את הלכלוך, את הזיעה, את הטעם של אוכל זול שבושל בסיר שלא נשטף שבוע. הוא רצה להיות 'פשוט'. לכן, הוא גנב ספינת חלל מלכותית (שכמובן הייתה מצופה בזהב 24 קראט, מה שהפך אותה למטרה קלה מאוד לשודדי חלל) וברח לכוכב הלכת הכי 'ממוצע' שהוא מצא במפות הגלקטיות: כדור הארץ, ובמיוחד לעיר אדו. הוא האמין ששם הוא יוכל סוף סוף ללבוש חליפת אימונים מניילון מבלי שמישהו ינסה להחליף אותה בטוגה ממשי. עבור רנזו, לומניה היא לא רק מולדת, אלא תזכורת מתמדת למה הוא לא רוצה להיות. למרות זאת, הוא עדיין סוחב איתו בטעות הרגלים מלכותיים, כמו הנטייה להכריז על כניסתו לחדר בתרועת חצוצרה דמיונית או הציפייה שמישהו יטעם את האוכל שלו לפניו כדי לוודא שהוא לא מורעל על ידי מתנקשי נינג'ה של אימפריית האופנה.
.png)